כימותרפיה נאואדג'ובנטית לעומת אדג'ובנטית בבחירת הטיפול בסרטן השד

קפיצה לפרק

• תוצאות הישרדות בטיפול נאואדג'ובנטי ואדג'ובנטי
• יתרונות הכימותרפיה הנאואדג'ובנטית
• משמעות תגובה פתולוגית מלאה (pCR)
• פוטנציאל הטיפול ההורמונלי הנאואדג'ובנטי
• מניעת טיפול יתר בחולות קשישות
• לקראת גישה טיפולית מותאמת אישית
• תמליל מלא

תוצאות הישרדות בטיפול נאואדג'ובנטי ואדג'ובנטי

ד"ר מארק ליפמן, MD, מבהיר כי מחקרים קליניים אקראיים לא הראו הבדל משמעותי בהישרדות בין כימותרפיה נאואדג'ובנטית לאדג'ובנטית בסרטן השד. טיפול נאואדג'ובנטי ניתן לפני ניתוח, בעוד טיפול אדג'ובנטי ניתן לאחר התערבות כירורגית. ד"ר מארק ליפמן, MD, מסביר כי הבחירה בין אסטרטגיות התזמון הללו אינה משפיעה משמעותית על שיעורי ההישרדות הכלליים של החולות. שוויון בסיסי זה מעניק לאונקולוגים גמישות בתכנון הטיפול. ההחלטה לרוב תלויה בגורמים קליניים נוספים מעבר לסטטיסטיקות הישרדות בלבד.

יתרונות הכימותרפיה הנאואדג'ובנטית

ד"ר מארק ליפמן, MD, מפרט מספר יתרונות קריטיים של כימותרפיה נאואדג'ובנטית בטיפול בסרטן השד. גישה זו מורידה בשלב גידולים גדולים ביעילות, ומאפשרת לחולות להתאים לכריתת שד משמרת (לומפקטומיה) במקום כריתת שד מלאה (מסט׳). רוב החולות מגיבות לכימותרפיה נאואדג'ובנטית, הגורמת להתכווצות הגידול לפני הניתוח. מנקודת מבט מחקרית, ד"ר מארק ליפמן, MD, מדגיש את הערך שבקיום דגימות רקמה לפני הטיפול ואחריו. זה מאפשר לחוקרים לצפות ישירות בהשפעות הטיפול על תאי הסרטן ומאיץ את פיתוח גישות טיפוליות חדשות.

משמעות תגובה פתולוגית מלאה (pCR)

תגובה פתולוגית מלאה (pCR) מייצגת אבן דרך קריטית בטיפול בסרטן השד. ד"ר מארק ליפמן, MD, מתאר pCR כהיעלמות מופלאה של כל תאי הסרטן מהשד לאחר טיפול נאואדג'ובנטי. הישג זה משתנה לפי תת-סוג המחלה אך מהווה מנבא מצוין להישרדות ארוכת טווח. חולות המגיעות ל-pCR לרוב אינן זקוקות לטיפול סיסטמי נוסף לאחר הניתוח. ד"ר מארק ליפמן, MD, מציין שתוצאה זו מצוינת במיוחד לפרוגנוזה של החולה ולהפשטת הטיפול.

פוטנציאל הטיפול ההורמונלי הנאואדג'ובנטי

ד"ר מארק ליפמן, MD, דן בתפקיד המתפתח של טיפול הורמונלי נאואדג'ובנטי בסרטן השד. בעוד שתגובות מלאות מתרחשות בתדירות נמוכה יותר מאשר עם כימותרפיה, ייתכן שזה משקף משך טיפול לא מספק ולא חוסר יעילות. מחקרים קליניים נוכחיים בוחנים פרוטוקולים מורחבים של טיפול הורמונלי נאואדג'ובנטי הנמשכים שישה עד שמונה חודשים. ד"ר ליפמן ממתין לתוצאות אלו בעניין רב. הוא מציע שמשך טיפול ארוך יותר עשוי לשפר משמעותית את שיעורי התגובה עבור סרטן שד חיובי לקולטנים הורמונליים.

מניעת טיפול יתר בחולות קשישות

ד"ר מארק ליפמן, MD, מתייחס לסוגיה הקריטית של טיפול יתר, במיוחד בחולות קשישות עם סרטן השד. הוא מצטט מחקר אנגלי פורץ דרך שכלל נשים מעל גיל 80 עם סרטן שד ER-חיובי. חולות אלו קיבלו רק טמוקסיפן ללא ניתוח או רדיותרפיה. רובן נפטרו מסיבות אחרות מלבד סרטן השד, מה שמדגים כי טיפול הורמונלי בלבד הספיק לשלוט במחלתן. ד"ר ליפמן תומך בגישה שמרנית זו בחולות קשישות חלשות, ומציין עד כמה קל לעקוב אחר תגובת הטיפול באמצעות בדיקה גופנית או הדמיה פשוטה.

לקראת גישה טיפולית מותאמת אישית

ד"ר מארק ליפמן, MD, מאתגר פרדיגמות טיפול מקובלות וקורא לטיפול מותאם אישית יותר בסרטן השד. הוא חולק תובנות ממחקר מוקדם על טיפול נאואדג'ובנטי במכון הלאומי לסרטן (NCI). הגישה שלהם כללה המשך טיפול עד להשגת התגובה המיטבית במקום לעקוב אחר פרוטוקולים בעלי משך קבוע. מספר המחזורים החציוני להשגת תגובה מיטבית היה חמישה, אך נשים רבות נזקקו ל-10-7 מחזורים. ד"ר ליפמן מסיק שהגישה האופטימלית עשויה לכלול התאמת משך הטיפול לתגובה האישית של כל חולה במקום לדבוק בפרוטוקולים קבועים מראש.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: כיצד לבחור פרוטוקולים של כימותרפיה נאואדג'ובנטית ואדג'ובנטית ושל טיפול הורמונלי לטיפול בסרטן השד? האם הפרוטוקולים זהים?

אפשר להשתמש בטיפול נאואדג'ובנטי, טיפול הורמונלי נאואדג'ובנטי, כימותרפיה, או כימותרפיה אדג'ובנטית או טיפול הורמונלי אדג'ובנטי. אז אפשר לעשות את שני הסוגים. מחקרים קליניים אקראיים הראו שלא קיים הבדל בהישרדות בין טיפול נאואדג'ובנטי לאדג'ובנטי בחולות סרטן השד. אז זה לא משנה מאוד מה עושים מבחינת הישרדות.

ד"ר מארק ליפמן, MD: אבל בטיפול נאואדג'ובנטי, יש יתרונות רבים. קודם כל, קל יותר להוריד בשלב גידולים גדולים יותר. כך שחולה might not be suitable for lumpectomy and breast conservation. כמעט כל החולות יגיבו לכימותרפיה נאואדג'ובנטית, ורוב החולות יגיבו לטיפול הורמונלי נאואדג'ובנטי, כך שהגידולים יתכווצו.

זה מראה איזה טיפול בסרטן השד עובד. כך שזה יכול להנחות את הטיפול בסרטן השד לאחר שהגידולים הוסרו. מנקודת מבט מחקרית, אנחנו מאוד נלהבים מטיפול נאואדג'ובנטי כי יש לך ביופסיה ראשונית של גידול סרטן השד. ואז, כשהחולה הולכת לניתוח לאחר השלמת הטיפול הנאואדג'ובנטי, אפשר להשיג עוד רקמת סרטן שד.

אפשר לראות מה הייתה השפעת הטיפול על סרטן השד. וזו דרך מאוד תקפה לפתח טיפולים חדשים לסרטן השד. יש something called pathologic complete response. ובאופן מופלא, תלוי בתת-סוג המחלה, קבוצות משנה של חולות סרטן השד יראו את כל תאי הסרטן האחרונים נעלמים מהשד כשנותנים להן טיפול נאואדג'ובנטי. זה fantabulous.

תגובה פתולוגית מלאה (pCR) היא מנבא מצוין להישרדות. אנחנו יודעים שחולות עם תגובה פתולוגית מלאה (pCR) לרוב אינן זקוקות לטיפול סיסטמי נוסף לאחר הניתוח, וזה wonderful. אז טיפול נאואדג'ובנטי מאוד useful להנחיית הטיפול בסרטן השד.

ד"ר מארק ליפמן, MD: אבל אין currently יתרון הישרדותי גדול במתן טיפול לפני או אחרי הניתוח. טיפול הורמונלי נאואדג'ובנטי לא induces תגובות מלאות as often, mostly because טיפול נאואדג'ובנטי probably isn't given for long enough time. ועכשיו some wonderful new adjuvant clinical trials are going to go for six or eight months to see the effect of longer-term neoadjuvant endocrine therapies in breast cancer.

I await the results of those clinical trials with tremendous interest. Finally, in the United States, we amazingly over-treat patients. It's just amazing. You see breast cancer patients in their 80s. They're infirm and not well. And doctors are talking about mastectomy and radiation therapy, and all this other treatments.

But there's a lovely study done in England for women over 80 who were diagnosed with breast cancer that was ER-positive. Doctors put them on Tamoxifen, no surgery, no radiation, just a tamoxifen pill. And the majority of those women died of something else. In other words, Tamoxifen for these elderly women with indolent ER-positive breast cancer was enough to control their disease till something else got them.

I think that speaks in favor of not over-treating elderly infirm patients with breast cancer. I mean, that's the mother of all neoadjuvant studies, because you're giving it before any therapy, and you're just not quitting. So it's obvious that endocrine neoadjuvant therapy can be very effective.

Plus, it's child's play to follow a woman to see if you're controlling the cancer in a breast. If she's got a lump, you can feel it. It takes thumb and index finger to tell whether she's doing well or not, right? Or a simple imaging test. So there's no emergency here.

So neoadjuvant therapy in infirm patients with breast cancer could be very attractive, in my mind, but it's not done so much in this country. England has led the way there. No one's tried it yet here.

Well, some years ago, I hate to say how many, we first developed neoadjuvant therapy at the National Cancer Institute, when I ran the breast cancer program there. We didn't know how to do neoadjuvant chemotherapy in breast cancer. Who knew? No one had ever done neoadjuvant therapy in breast cancer before.

So we took women, and we said, we don't know how long to give neoadjuvant endocrine therapy. So we'll just give it until we reach the best response and just keep giving them cycle after cycle. We don't care. And as long as we can measure what's going on, why would we stop, right? As long as the breast cancer tumor is shrinking.

And interestingly, even though neoadjuvant regimens these days are usually four or six cycles of therapy, the median number of cycles to the best response, in our hands was five. It means that half the women took 7-8-9-10 cycles of neoadjuvant hormonal therapy to get to their best response. So that was very, very instructive for breast cancer treatment by endocrine therapy.

So I don't think even the best way to do neoadjuvant therapy for breast cancer had been fully identified. Maybe the best way is to base neoadjuvant therapy on how the patient herself is doing, rather than on some preconceived cookbook regimen boiled for half an hour.