בדיקות אבחון מתקדמות למחלת כבד שומני ול-NASH

קפיצה לפרק

• מגבלות בדיקות אנזימי כבד
• אבחון NAFLD ו-NASH
• תפקיד הדמיית אולטרסאונד
• פרוטוקול שברי שומן ב-MRI
• אלסטוגרפיה לצלקות כבד
• תמליל מלא

מגבלות בדיקות אנזימי כבד

ד"ר סקוט פרידמן, MD, מבהיר כי בדיקות אנזימי כבד סטנדרטיות כמו ALT ו-AST אינן בדיקות תפקוד כבד. הן למעשה בדיקות נזק לכבד. אנזימים אלו משוחררים מתאי הכבד כאשר מתרחש נזק. ד"ר סקוט פרידמן, MD, מסביר כי בדיקות אלו הן יחסית לא ספציפיות לאבחון NAFLD או NASH.

חולים יכולים לסבול מ-NASH או NAFLD משמעותיים ללא עלייה ברמות AST או ALT. לעומת זאת, רמות מוגברות יכולות לנבוע ממצבי כבד אחרים שונים. אלו כוללים דלקת כבד נגיפית, הפרעות חיסוניות, או תגובות שליליות לתרופות.

אבחון NAFLD ו-NASH

אבחון מדויק של מחלת כבד שומני דורש יותר מעבודה דם בסיסית. ד"ר סקוט פרידמן, MD, מדגיש את הצורך לשלול סיבות אחרות לנזק כבדי. תהליך זה קריטי כאשר קיימים אנזימי כבד מוגברים. ספירת טסיות דם יכולה גם להצביע על בעיות כבד בסיסיות אך חסרה ספציפיות.

ד"ר אנטון טיטוב, MD, וד"ר פרידמן דנים בצורך בהערכה נוספת. זה כרוך לרוב בטכניקות הדמיה מתקדמות או אפילו בביופסיית כבד. המטרה היא לזהות במדויק את הסיבה לתוצאות הבדיקה הלא תקינות ולאשר אבחנה של NAFLD או NASH.

תפקיד הדמיית אולטרסאונד

ד"ר סקוט פרידמן, MD, ממליץ על הדמיה לא פולשנית כשלב אבחוני מרכזי. אולטרסאונד הוא כלי הדמיה קו ראשון נפוץ. הוא מצוין לשלילת נגעים כבדיים מוקדיים והפרעות מבניות אחרות.

עם זאת, ד"ר סקוט פרידמן, MD, מציין שאולטרסאונד אינו בדיקה אמינה לגילוי צלקות כבד, או פיברוזיס. השימוש העיקרי שלו ב-NAFLD הוא בזיהוי נוכחות שומן בתוך הכבד. להערכה מקיפה יותר, נדרשות שיטות הדמיה מתקדמות יותר.

פרוטוקול שברי שומן ב-MRI

לכימות מדויק של שומן כבד, ד"ר סקוט פרידמן, MD, מדגיש את פרוטוקול שברי השומן ב-MRI. טכניקת הדמיית תהודה מגנטית מתקדמת זו מספקת מדידה מדויקת מאוד של תכולת שומן כבדי. היא עדיפה בהרבה על אולטרסאונד לכימות סטיאטוזיס.

שיטה זו מאפשרת לרופאים להעריך באופן אובייקטיבי את חומרת מחלת הכבד השומני. זהו כלי קריטי למעקב אחר התקדמות המחלה ותגובה לטיפול לאורך זמן.

אלסטוגרפיה לצלקות כבד

ד"ר סקוט פרידמן, MD, מפרט את החשיבות של בדיקות המודדות קשיחות כבד. קשיחות זו היא מדד ישיר לפיברוזיס, או צלקות. אלסטוגרפיה חולפת, המוכרת מסחרית כ-FibroScan, היא מכשיר נפוץ מאוד למטרה זו.

ד"ר פרידמן דן גם באלסטוגרפיה בתהודה מגנטית (MR Elastography), כלי חזק נוסף. הן FibroScan והן אלסטוגרפיה בתהודה מגנטית מספקות הערכה לא פולשנית של פיברוזיס כבדי. בדיקות אלו עוזרות לרופאים לדרג את המחלה ולקבוע עד כמה ה-NASH עשוי להיות מתקדם, ומנחות החלטות טיפול ביעילות.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: בוא נדון בבדיקות אבחון לאבחון מחלת כבד שומני. כמובן, יש אנזימי כבד שבשימוש. יש גם רמות טסיות דם. יש כמה ניקודים. יש גם תפיסה שבמשך כמה עשורים, הגבול העליון של רמות נורמליות ל-ALT, למשל, עלה כגבול עליון רשמי. האם זה אומר שזה פשוט משקף את השכיחות הגבוהה יותר של NAFLD תת-קליני? קראתי שמספרים כמו 25 ALT היו הנורמה לפני 20 שנה. בדיקת ה-ALT לא השתנתה, ועכשיו זה בערך 40 כגבול עליון.

ד"ר סקוט פרידמן, MD: זו נקודה מאוד חשובה, אנטון. ראשית, הרשה לי לומר ש-AST ו-ALT, שהן בדיקות כבד קונבנציונליות, הם למעשה אנזימים הכלולים בתאי הכבד. כאשר הכבד ניזוק, הוא משחרר אנזימים אלו. אנחנו יכולים למדוד זאת עם בדיקת מעבדה סטנדרטית.

הן מכונות לעתים קרובות בטעות כבדיקות תפקוד כבד. הן למעשה בדיקות נזק לכבד. הבעיה היא שהן יחסית לא ספציפיות. חולים יכולים לשאת לא מעט NASH או NAFLD, וה-AST וה-ALT שלהם לא בהכרח יהיו מוגברים.

כאשר AST או ALT מוגברים, זה לא בהכרח רק מ-NAFLD. אז אנחנו צריכים לשלול סיבות אחרות, במיוחד דלקת כבד נגיפית, או אולי הפרעות חיסוניות או אפילו תגובות לתרופות. זה, יחד עם טסיות דם, מצביעים על כמה בעיות כבד, אבל הם פשוט לא ספציפיים מספיק ל-NASH או NAFLD בשביל שנוכל להשתמש בהם כבדיקת אבחון.

זה כן מצביע על כך שאנחנו צריכים לבצע הערכה נוספת要么 עם יותר הדמיה, possibly with a FibroScan, ואולי even with liver biopsy כדי לברר את הסיבה לבדיקות המוגברות הללו.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אז אולי מנקודת מבט קלינית, אם מחלת כבד שומני NAFLD חשודה, או אם מישהו רוצה לברר אם יש לו NAFLD או NASH, הם צריכים לבצע בדיקות מבניות such as Transient Elastography or Magnetic Resonance Elastography כדי לקבוע את מבנה הכבד. הם should not just look at the ALT and AST and platelets.

ד"ר סקוט פרידמן, MD: בהחלט. Certainly, non-invasive imaging is always warranted, particularly ultrasound, to make sure there's nothing focal. Ultrasound is not a good test for liver scarring, but it can determine or identify fat.

There are other tests, in particular, MRI Fat fraction protocol, that can more accurately quantify the amount of fat. MR Elastography gives us an indication of whether there might be scarring.

As you mentioned, tests that measure the stiffness of the liver, particularly a test known as transient elastography. The commercial name that's most commonly used is FibroScan. But there are other devices that also measure stiffness that can also indicate whether there's any MAFLD or NASH and how advanced relatively it might be.