ד"ר אנטון טיטוב, MD, סוקר שינויים מעשיים באורח החיים להזדקנות בריאה.
הגבלה תזונתית לעומת הגבלה קלורית: הבדלים מרכזיים והשפעות בריאותיות
קפיצה לסעיף
- התפתחות הגבלה תזונתית
- חשיבות הרכב התזונה
- מחקר תזמון ארוחות
- אתגרים ביישום אנושי
- רמות הפחתה קלורית
- כיווני מחקר עתידיים
- תמליל מלא
התפתחות הגבלה תזונתית
ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מסביר את השינוי ההיסטורי במונחים מהגבלה תזונתית להגבלה קלורית. מחקרים מוקדמים התמקדו בהאכלת חיות מעבדה בפחות מזון ללא התחשבות בהרכב התזונה. מדענים צפו שעכברים וחולדות חיו זמן רב יותר ושמרו על בריאות טובה יותר בתזונה מוגבלת. זה הוביל למסקנה שצריכת הקלוריות הייתה הגורם העיקרי המשפיע על אריכות ימים. בתחילה האמינו שהגבלת חלבונים, פחמימות או שומנים מייצרת השפעות דומות.
חשיבות הרכב התזונה
מחקרים עדכניים שינו מהותית את הבנתנו את מנגנוני ההגבלה התזונתית. ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מציין שמדענים מכירים כעת שלהרכב התזונה תפקיד מכריע בתוצאות הבריאותיות. מחקרים מראים שהגבלה של אפילו חומצת אמינו בודדת יכולה לייצר השפעות מאריכות חיים במודלים חייתיים. זה מייצג שינוי פרדיגמה משמעותי מהמיקוד הקודם אך ורק בצריכת קלוריות. הריאיון עם ד"ר אנטון טיטוב, MD, מדגיש כיצד מדע התזונה ממשיך להתפתח מעבר לספירת קלוריות פשוטה.
מחקר תזמון ארוחות
ד"ר סטיבן אוסטד, MD, דן בתחום המתעורר של כרונו-תזונה ודפוסי האכלה מוגבלי זמן. חוקרים גילו שחיות עם הגבלה קלורית צמות כ-23.5 שעות ביום תוך כדי צריכת מזונן במהירות. תצפית זו הציתה חקירה האם תזמון הארוחות ולא הגבלה קלורית טהורה הוא שמניב את היתרונות הבריאותיים. נחקרים פרדיגמות האכלה שונות, כולל חלונות אכילה של שמונה שעות ולאחריהן צומות של שש עשרה שעות. ד"ר אוסטד מציע שגישה זו עשויה להיות ברת-קיימא יותר לבני אדם מאשר הגבלה קלורית מסורתית.
אתגרים ביישום אנושי
יישום הגבלה תזונתית בבני אדם מציב אתגרים מעשיים משמעותיים לפי ד"ר סטיבן אוסטד, MD. מחקרים שניסו הגבלה קלורית של 25% בבני אדם נכשלו ברובם למרות תמיכה ייעוצית נרחבת. מרבית המשתתפים הצליחו להשיג רק הפחתה של כ-10% בצריכת הקלוריות לטווח הארוך. מגבלה זו מדגישה את הצורך בהתערבויות ברות-ביצוע יותר כמו האכלה מוגבלת זמן. ד"ר אנטון טיטוב, MD, וד"ר אוסטד דנים כיצד ממצאים אלה משפיעים על המלצות בריאות בעולם האמיתי.
רמות הפחתה קלורית
מחקר מראה שתוצאות בריאותיות שונות מופיעות ברמות שונות של הגבלה קלורית. ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מתייחס למחקרים המצביעים על כך שהגבלה קלורית של 10% מייצרת הארכת תוחלת חיים כמעט שווה להגבלה של 40% בכמה מודלים חייתיים. עם זאת, רמת ההגבלה הנמוכה יותר אינה מפחיתה את הסיכון לסרטן באותה מידה. ניתוק זה מצביע על כך שמנגנונים שונים עשויים לעמוד בבסיס יתרונות אריכות הימים לעומת הגנה מפני סרטן. הריאיון בוחן מה משמעות ממצאים אלה עבור התערבויות בריאות אנושיות.
כיווני מחקר עתידיים
ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מתאר תחומי מחקר חדשים ומרגשים במדע התזונה. שאלות מפתח כוללות חלונות אכילה אופטימליים, תדירות ארוחות ותזמון צריכה במהלך היום. חוקרים בוחנים האם אכילה בבוקר לעומת ערב מייצרת השפעות מטבוליות שונות. מחקרים אנושיים חשובים במיוחד מכיוון שלעכברי מעבדה יש מקצבים צירקדיאנים ותגובות פיזיולוגיות שונות. ד"ר אנטון טיטוב, MD, וד"ר אוסטד דנים כיצד ממצאים אלה יכולים לחולל מהפכה בהמלצות בריאות הציבור להזדקנות בריאה.
תמליל מלא
ד"ר אנטון טיטוב, MD: הגבלה תזונתית והגבלה קלורית. האם יש הבדל בין הגבלה תזונתית להגבלה קלורית?
ד"ר סטיבן אוסטד, MD: כן, זו נקודה מאוד טובה. כי בתחילת הדרך בתחום זה, זה תמיד נקרא הגבלה תזונתית. הם לא דאגו להרכב התזונה; הם פשוט האכילו חולדות ועכברים בפחות מזון. עכברים חיו יותר זמן ונשארו בריאים יותר זמן.
היה מעט מחקר מוקדם שניסה להבין האם זה משנה אם נגביל חלבון או פחמימות או שומנים. והמסקנות היו שזה לא משנה, שקלוריות הן מה שחשוב. אז הגבלה תזונתית התפתחה להקרא הגבלה קלורית.
לאחרונה, however, זה נחקר מחדש. די ברור עכשיו שהרכב ההגבלה קובע. אנחנו מכירים מקרים שבהם אפילו הגבלה של חומצת אמינו בודדת תהיה לה השפעה מאריכת חיים, לפחות בחולדות ועכברים.
אז עכשיו אנחנו בשלב חדש לחלוטין שבו אנחנו יודעים שהרכב התזונה קובע. עכשיו אנחנו אפילו לא יודעים, אנחנו אפילו לא בטוחים בהשפעת הקלוריות. ואני אומר זאת כי אתה יכול להאכיל את החיות האלה פחות.
הייתי שם בחדרי החיות where we have an animal on a calorie-restricted diet. ומתברר ש, כמובן, הם רעבים כל הזמן, החיות שמוגבלות. כשאתה יורד לשם להאכיל אותן, הן שם, הן פשוט מחכות לך.
והן זוללות את האוכל שלהן בתוך כמה דקות. ורק בשנים האחרונות started thinking about this. מה אם זה לא הקלוריות או הרכב התזונה?
מה אם זו העובדה שהחיות האלה צמות 23 וחצי שעות כל יום, whereas our ad-lib-fed animals are sort of nibbling at their food all the time? וזה sort of refocusing attention on the timing of when we eat.
אז יש area of investigation חדש שלם לחקור את תזמון האכילה. There is now all of these time-restricted feeding paradigms where people will try to telescope their eating into a small period of the day, say eight hours.
They will fast for the other 16 hours a day in the hope that we can get the same kind of health benefits that our rodents are getting from restricting their diet chronically. Because one of the things we know, the public health community has been telling us for 50 years to eat less.
And people clearly can't do that because obesity keeps going up and up and up. And I think a lot more people could do all of their eating within an eight-hour time frame and then fast for 16 hours. I think a lot of people could do that.
So to the extent that this works out, and there are lots of variations on this. Should you take your food within 10 hours, six hours? Should you eat just one time a day? What about the timing of eating? Does it matter if you eat in the morning versus at night?
These are all active research questions that are being worked out. They're being worked out in humans because laboratory mice are just not very good at this for a whole variety of reasons.
For one thing, they're active at night. For another thing, they are laboratory mice that have lost a lot of the rhythms, the body rhythms that we have. They don't make, for instance, melatonin in their pineal glands like we do.
And so this is a really exciting new area of research. It could be that dietary timing patterns that are being discovered now will continue to be refined in the coming years. They will say, you can eat what you want, but you have to do it on this schedule.
That's something that could revolutionize health. And in a way, we don't have to wait for drugs, and it could be implemented almost immediately.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: You also showed that 10% caloric restriction leads to almost as much of a lifespan extension as 40% caloric restriction, but it does not apparently lower cancer risks. So there is a dissociation probably between cancer as a standby for other diseases. But at least if we talk about tumors and the age span. What does it tell you as far as the application in humans?
ד"ר סטיבן אוסטד, MD: Well, that's an interesting point. And it does bring up a very interesting point that comes from one study of one sex of one genetic strain of rat. Now, whether that's a more general phenomenon or not, we don't know yet.
The thing that makes it of interest is now they've tried several different dietary restriction studies in humans. They've tried to restrict humans 25% of their caloric intake. They have failed at that.
Even with a lot of counseling, all people cannot do that long term. People could only restrict their diet by about 10%. So if you can get the health benefits by restricting the diet by 10%, many more people could do that, potentially.
However, we don't know if this is a general phenomenon. We also don't know what to make of this. Are we talking about obese people eating 10% less and then becoming less obese? Or people who have a normal healthy body weight, should be eating 10% less, and becoming exceptionally lean?
Don't we know which of those two paradigms is the most consistent with what we've learned from the rodent work?
ד"ר אנטון טיטוב, MD: Oh, this is very interesting. These are the practical questions for people.
ד"ר סטיבן אוסטד, MD: And I hope we'll be able to learn more about them as time goes along, and hopefully soon.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: That's a big difference in how one's lifestyle and food consumption and patterns of life influence aging.
ד"ר סטיבן אוסטד, MD: Right! You're right. I think the public, the general public, is starting to understand this because a signature event of the 21st century will be the unprecedented aging of the human population. And we want the aging human population to be as healthy as possible.
So these things are very important at every level of society.