השתלת רקמת שחלה: מדריך מקיף למטופלות

תוכן עניינים

• מבוא: שימור פוריות נגד הזמן
• כיצד נערך המחקר
• פרופילי מטופלות: מי עוברת את ההליך
• שיטות השתלה ושיעורי הצלחה
• הריון ספונטני לעומת תוצאות הפריה חוץ-גופית
• ההשפעה המשמעותית של הקרנות אגן
• כיצד כימותרפיה משפיעה על שיעורי ההצלחה
• בטיחות: סיכון נמוך מאוד לחזרת סרטן
• משמעות הממצאים עבור מטופלות
• מגבלות המחקר ומחקרים עתידיים
• המלצות ושיקולים עבור מטופלות
• מקור המידע

מבוא: שימור פוריות נגד הזמן

עבור נשים העומדות בפני טיפולי סרטן המאיימים על פוריותן, שימור בהקפאה (קריופריזבציה) של רקמת שחלה והשתלתה מציעה אפשרות חזקה להולדת ילדים בעתיד. טכניקה זו כוללת הסרה והקפאה של רקמת שחלה לפני כימותרפיה או הקרנות, והשתלה חוזרת לאחר הטיפול כאשר המטופלת מוכנה להרות.

בעוד שיותר מ-7,800 נשים עברו שימור בהקפאה של רקמת שחלה בחמשת המרכזים האירופיים הללו, הניסיון המעשי בהשתלה נותר מוגבל יותר. סקירה זו מכנסת נתונים מ-285 נשים שעברו השתלת רקמת שחלה, ומספקת את התמונה המקיפה ביותר עד כה של מה שמטופלות יכולות realistically לצפות מטכנולוגיה מתפתחת זו.

המחקר מתמקד בכמה דאגות קריטיות של מטופלות: אילו טכניקות כירורגיות עובדות הכי טוב, שיעורי הצלחה להריון ספונטני לעומת הפריה חוץ-גופית, כיצד כימותרפיה קודמת משפיעה על התוצאות, ההשפעה המשמעותית של הקרנות אגן, והכי חשוב—הסיכון הנמוך מאוד לחזרת סרטן דרך רקמה מושתלת.

כיצד נערך המחקר

חוקרים מחמישה מרכזי פוריות אירופיים מובילים שיתפו פעולה כדי לאגד את ניסיונם הנרחב בהשתלת רקמת שחלה. המרכזים כללו צוותים מדנמרק (62 מטופלות), ספרד (53 מטופלות), בלגיה (29 מטופלות), צרפת (53 מטופלות), ורשת FertiPROTEKT בגרמניה, שווייץ ואוסטריה (88 מטופלות).

המחקר ניתח את כל הנתונים הזמינים על מאפייני מטופלות, הליכי הקפאה והשתלה, והכי חשוב—תוצאות הריון ולידה חייה. החוקרים ערכו סקירת ספרות יסודית של כל הפרסומים המבוקרים על השתלת רקמת שחלה כדי להבטיח שממצאיהם משקפים את מצב הידע הנוכחי בתחום זה.

גישה שיתופית זו אפשרה ניתוח של קבוצת מטופלות גדולה משמעותית ממה שכל מרכז בודד יכול היה לספק, ומספקת סטטיסטיקות אמינות יותר על שיעורי הצלחה, סיבוכים, וגורמים המשפיעים על התוצאות. הצוות בחן מידע מפורט על סוג הסרטן של כל מטופלת, היסטוריית טיפול, גיל בהקפאה, גיל בהשתלה, ותוצאות פוריות לאחר מכן.

פרופילי מטופלות: מי עוברת את ההליך

285 הנשים במחקר זה ייצגו קבוצה מגוונת של מטופלות המבקשות לשמר את פוריותן מול איומים רפואיים שונים. הרוב המכריע (88.7%) סבלו ממחלות ממאירות, בעוד ש-11.3% סבלו ממצבים לא-ממאירים שעדיין איימו על פוריותן.

בין חולות הסרטן, האבחנות הנפוצות ביותר היו:

• סרטנים המטולוגיים (37.2% מהמקרים הממאירים): לימפומת הודג'קין (24.6%), לימפומה שאינה הודג'קין (11.2%), ולוקמיה (1.4%)
• סרטן שד (33.3% מהמקרים הממאירים)
• סרטנים שונים אחרים כולל סרטני מערכת העיכול, סרטן צוואר הרחם, גידולי שחלה גבוליים, וסרקומת יואינג

במצבים לא-ממאירים, הנפוצים ביותר היו hemoglobinopathies (3.1% מכלל המטופלות), מחלות אוטואימוניות (3.1%), ואנמיה אפלסטית (1.7%). הגיל הממוצע היה 29.3 שנים בזמן הקפאת הרקמה ו-34.6 שנים בזמן ההשתלה הראשונה.

רוב המטופלות (81.2%) כבר חוו אי-ספיקה שחלתית מוקדמת (גיל מעבר מוקדם) לפני ההשתלה, בעוד ש-18.8% עדיין היו עם מחזורים לא סדירים אך הראו עדויות לאי-פוריות—לעיתים לאחר ניסיונות הפריה חוץ-גופית כושלים. חמישים ותשע מטופלות עברו השתלה שנייה ו-7 עברו הליך שלישי, מה שמעיד שלעיתים נדרשים ניסיונות מרובים.

שיטות השתלה ושיעורי הצלחה

חוקרים השוו גישות כירורגיות שונות להשתלה חוזרת של רקמת שחלה קפואה. הרוב המכריע (97.5%) מהמטופלות קיבלו השתלה אורתוטופית—החזרת רקמה לאזור האגן בו נמצאות השחלות normalmente. רק 5 מטופלות קיבלו רק השתלה הטרוטופית (מחוץ לחלל האגן, כגון באמה או בדופן הבטן), בעוד ש-3 מטופלות קיבלו שני הסוגים.

בין ההליכים האורתוטופיים, הטכניקות הספציפיות כללו:

• 16.7% הושתלו למדולה החשופה של שחלות שעברו decortication
• 62.7% הושתלו לחלון צפקי חדש שנוצר
• 20.4% הושתלו גם למדולה השחלתית וגם לחלון הצפקי

שיעורי הלידה החיה היו דומים remarkably בין הגישות האורתוטופיות הללו: 30.5% עם השתלה לשחלה, 34.8% לצפק, ו-34% עם הטכניקה המשולבת. באופן קריטי, לא נרשמו הריונות מוצלחים מהשתלות הטרוטופיות, מה שמבסס clearly שהחזרת רקמה לאזור האגן מניבה תוצאות עדיפות.

בסך הכל, 26% מ-285 הנשים ילדו בהצלחה תינוק אחד או יותר בריאים—תוצאה של 95 יילודים בסך הכל. שמונה נשים ילדו יותר מילד אחד through הליך זה. שיעור ההצלחה היה מעט גבוה יותר בנשים שעדיין הייתה להן תפקוד שחלתי מסוים לפני ההשתלה (30.6%) compared לאלו שהייתה להן אי-ספיקה שחלתית מוקדמת מלאה (25.4%), אך הבדל זה לא היה statistically significant.

הריון ספונטני לעומת תוצאות הפריה חוץ-גופית

המחקר חשף הבדלים striking בין הריון ספונטני לתוצאות הפריה חוץ-גופית following השתלת רקמת שחלה. שיעור ההתעברות היה דומה (40% ספונטני vs. 36% הפריה חוץ-גופית), אך שיעורי לידה חייה היו גבוהים יותר עם הריון ספונטני (30% vs. 21%) בעוד שיעורי ההפלה היו נמוכים יותר (10% vs. 18%).

נשים שהצליחו להרות היו צעירות significantly בזמן הקפאת הרקמה—ממוצע 26.9 שנים compared ל-29.8 שנים for אלו שלא השיגו הריון. הבדל גיל זה היה pronounced particularly בקבוצת ההפריה החוץ-גופית, where הגיל העליון ללידה successful היה 33 שנים בהקפאה.

תוצאות ההפריה החוץ-גופית חשפו כמה אתגרים:

• רק 50% ממטופלות ההפריה החוץ-גופית actually עברו transfer עוברים despite ניסיונות גירוי מרובים
• 31% מהזקיקים היו ריקים (לא הכילו ביצית) during שאיבה
• רק 32% מהביציות שנשאבו developed לעוברים viable
• 37% מההריונות ended בהפלה among אלו שהשיגו transfer עוברים

מספרים אלו משקפים את הרזרבה השחלתית המופחתת dramatically שלנשים after השתלה. אפילו בתנאים אידיאליים, מטופלות עשויות לקבל חזרה only 5-8% מתפקוד רקמת השחלה המקורית שלהן. זה explains why נשים אלו נחשבות "מגיבות גרוע" לטיפולי פוריות from the outset.

ההשפעה המשמעותית של הקרנות אגן

הקרנות אגן משפיעות dramatically על שיעורי הצלחת ההשתלה. בין 36 הנשים (12.6% מקבוצת המחקר) שקיבלו הקרנות אגן לפני ההשתלה, ההצלחה varied considerably based on מינון הקרינה וסוג הסרטן.

נשים עם סרטן פי הטבעת או צוואר הרחם (15 מטופלות) who typically receive הקרנות במינון גבוה had לא היו לידות חייה successful. אלו עם סרטן מעי גס ורקטום (8 מטופלות) who receive מינוני הקרנה מופחתים had שיעור הצלחה של 12.5%. מטופלות עם מחלות מערכתיות like לימפומה או לוקמיה who received הקרנת גוף total (עם מינוני אגן נמוכים) had התוצאות הטובות ביותר בשיעור 50% הצלחה.

הסיבות לירידה בהצלחה after הקרנות במינון גבוה include:

• פיברוזיס (הצטלקות) של רקמות האגן reducing אספקת דם להשתלות
• נזק potential לרחם affecting יכולתו לתמוך בהריון
• נזק רקמתי general throughout אזור האגן

מחקר shows that מינוני הקרנה above 2.5 Gy לאגן/בטן increase סיכונים ללידה מוקדמת ותינוקות במשקל לידה נמוך. מינונים above 5 Gy לרחם create סיכונים גבוהים significantly—סבירות גבוהה פי 6.8 ללידת תינוקות במשקל לידה נמוך ופי 3.5 more likely ללדת prematurely.

כיצד כימותרפיה משפיעה על שיעורי ההצלחה

Unlike הקרנות, כימותרפיה לפני הקפאת רקמה does not necessarily impair הצלחת ההשתלה, depending on התרופות הספציפיות used ומינון total received. המחקר found that כימותרפיה administered לפני הקפאת רקמה didn't prevent הריונות successful afterward.

תרופות כימותרפיות מסוימות יותר damaging לשחלות than אחרות. חומרים alkylating, particularly cyclophosphamide, cause הנזק הרב ביותר לזקיקים רדומים באופן dose-dependent. זה means that מינונים cumulative גבוהים יותר cause יותר נזק שחלתי, but הרקמה that survives הקפאה והשתלה can still function effectively.

המחקר emphasizes that הצלחה depends on בחירת מטופלות careful. המועמדות האידיאליות הן נשים under 35 שנים (when הרזרבה השחלתית still relatively גבוהה), אלו עם לפחות 50% סיכון לאי-ספיקה שחלתית מוקדמת from הטיפול שלהן, ומטופלות עם סיכוי realistic להישרדות 5-שנתית from המצב הבסיסי שלהן.

בטיחות: סיכון נמוך מאוד לחזרת סרטן

אחד הממצאים החשובים ביותר עבור מטופלות הוא הסיכון הנמוך מאוד לחזרת סרטן due to השתלת רקמה קפואה. according to נתונים current, הסיכון appears minimal, what should provide reassurance significant לנשים השוקלות הליך זה.

רשומת בטיחות זו remarkable particularly given that 37.2% מהמטופלות had סרטנים המטולוגיים (like לוקמיה ולימפומה), which theoretically could have תאי סרטן present ברקמת שחלה. הסקירה rigorous ופרוטוקולי הבטיחות developed by מרכזים מובילים אלו have minimized סיכון זה effectively.

פרופיל הבטיחות המעולה makes השתלת רקמת שחלה אפשרות viable even עבור מטופלות עם סרטני דם, who previously might have been excluded משיטות שימור פוריות that involve השתלת רקמה.

משמעות הממצאים עבור מטופלות

מחקר שיתופי גדול זה provides כמה תובנות important עבור מטופלות השוקלות שימור פוריות:

ראשית, השתלת רקמת שחלה has moved from ניסיוני to פרקטיקה מבוססת במרכזים אירופיים מובילים, עם שיעורי הצלחה predictable. שיעור הלידה החיה הכללי של 26% represents הישג substantial עבור נשים who otherwise would have no chance of ילדים ביולוגיים.

שנית, ההליך successfully משקם תפקוד שחלתי in nearly all נשים, עם חידוש תפקוד אנדוקריני typically within 4-5 months after ההשתלה. זה means that מחזורים חודשיים טבעיים resume, providing both פוטנציאל פוריות וייצור הורמונים טבעי.

שלישית, הפריה ספונטנית מניבה תוצאות טובות יותר מהפריה חוץ-גופית (IVF), מה שמרמז כי על מטופלות לאפשר זמן להפריה טבעית לפני פנייה מיידית לטיפולי פוריות. תהליכי הבחירה הטבעיים של הגוף נראים טובים יותר בזיהוי ביציות ברות-קיימא מאשר פרוטוקולי IVF הנוכחיים באוכלוסייה זו.

לבסוף, ההליך בטוח באופן משמעותי מבחינת סיכון להישנות סרטן, מה שהופך אותו למתאים אף עבור מטופלות עם סרטן דם שעלולות להיות להן תאי סרטן מיקרוסקופיים ברקמה.

מגבלות המחקר ומחקרים עתידיים

למרות שמחקר זה מייצג את הניסיון המצטבר הגדול ביותר בהשתלת רקמת שחלה, יש להכיר במספר מגבלות. הנתונים מגיעים מחמישה מרכזים אירופיים מתקדמים עם ניסיון נרחב, כך שהתוצאות עשויות שלא להיות תקפות לכל המוסדות הרפואיים.

המחקר גם מייצג ניסיון מוקדם עם טכנולוגיה זו. עם שיפור הטכניקות, שיעורי ההצלחה צפויים לעלות מעבר לשיעור הלידות החי הנוכחי של 26%. התחום מתפתח במהירות, עם מחקרים מתמקדים בשיפור הישרדות הזקיקים במהלך ההקפאה וההשתלה.

בנוסף, נתונים ארוכי טווח על ילדים שנולדו מרקמה מושתלת נותרו מוגבלים, אם כי לא דווח על חריגות כלשהן עד כה among 95 התינוקות שנולדו בקבוצת מחקר זו. מעקב מתמשך אחר ילדים אלה חשוב.

מחקר עתידי צריך לתת מענה לתוצאות ה-IVF הגרועות באוכלוסייה זו. פתרונות אפשריים כוללים פרוטוקולי גירוי שונים, תזמון טוב יותר של שאיבה, ושיפור התמיכה בגופיף הצהוב (המייצר פרוגסטרון לתמיכה בהריון).

המלצות ושיקולים למטופלות

על סקירה מקיפה זו, מטופלות השוקלות השתלת רקמת שחלה צריכות:

1. להקפיא רקמה בגיל צעיר ככל האפשר—שיעורי ההצלחה יורדים משמעותית לאחר גיל 35, עם סיכוי נמוך מאוד להצלחה אם ההקפאה מתבצעת לאחר גיל 40
2. לקחת בחשבון את השפעת הקרינה האגנית—אם מתוכננת קרינה אגנית במינון גבוה, שיעורי ההצלחה יורדים דרמטית, אם כי לא בלתי אפשריים
3. לנסות קודם כל הפריה טבעית—הריון ספונטני מניב תוצאות טובות יותר מ-IVF באוכלוסייה זו
4. להבין את הסבירות לצורך במספר מחזורים—מטופלות רבות זקוקות ליותר מניסיון השתלה אחד כדי להשיג הצלחה
5. לבחור במרכזים מנוסים—שיעורי ההצלחה משתנים considerably לפי ניסיון המרכז בטכניקות אלה

מטופלות צריכות גם להכיר בכך שבעוד ההליך משחזר פוריות, הוא אינו מאריך את תוחלת החיים הרבייתית הטבעית. נשים המקפיאות רקמה בגיל 30 יהיו effectively עם רזרבה שחלתית של בת 30 בעת ההשתלה, אך עדיין יעמדו בפני סיבוכי הריון הקשורים לגיל אם יחכו עד סוף שנות ה-30 או ה-40 שלהן כדי לנסות להרות.

מידע מקור

כותרת המאמר המקורי: Transplantation of cryopreserved ovarian tissue in a series of 285 women: a review of five leading European centers

מחברים: Marie-Madeleine Dolmans, Michael von Wolff, Catherine Poirot, Cesar Diaz-Garcia, Luciana Cacciottola, Nicolas Boissel, Jana Liebenthron, Antonio Pellicer, Jacques Donnez, Claus Yding Andersen

פרסום: Fertility and Sterility, Volume 115, Issue 5, May 2021, Pages 1102-1115

הערה: מאמר ידידותי זה למטופלות מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים ופורסם originally in Fertility and Sterility, כתב העת הרשמי של האגודה האמריקאית לרפואת פריון. המידע תורגם באופן מקיף לצורכי חינוך מטופלות תוך שמירה על כל הממצאים המדעיים, הנתונים והמסקנות מהמחקר המקורי.