קרדיומיופתיה והיריון: תכנון, סיכונים וטיפול ביילוד

קפיצה לפרק

• תכנון טרום היריון בקרדיומיופתיה
• ספקטרום הסיכון בקרדיומיופתיה במהלך היריון
• ניטור וטיפול במהלך ההיריון
• התפתחות העובר ושיקולי לידה
• טיפול ביילוד לאחר הלידה
• ייעוץ גנטי וסיכוני תורשה
• טיפול צוותי ותקשורת

תכנון טרום היריון בקרדיומיופתיה

בירור קרדיולוגי מקיף הוא הצעד הראשוני החיוני לכל אישה עם היסטוריה או סיכון גנטי לקרדיומיופתיה השוקלת היריון. ד"ר מארק דומרגס, MD, מדגיש כי הערכה זו קובעת את הצורך בהתערבויות קריטיות כמו דפיברילטור מושתל למניעת מוות פתאומי או תרופות חוסמות בטא לניהול קצב הלב ותפקודו. שלב תכנון טרום ההיריון הזה חיוני להערכת סיכון אימהי ולהקמת תוכנית טיפול להגנה על האם והילד העתידי.

ספקטרום הסיכון בקרדיומיופתיה במהלך היריון

סיכון ההיריון עבור נשים עם קרדיומיופתיה קיים על ספקטרום רחב ואינו זהה לכל מטופלת. ד"ר מארק דומרגס, MD, ממחיש זאת עם דוגמאות, מאישה עם אקו לב תקין הנושאת את הגן בלבד ועד למטופלת עם תפקוד לב ירוד מאוד וסיכון גבוה למוות פתאומי. הניהול והתוצאות הפוטנציאליות שונים בתכלית. עבור מטופלת עם תפקוד חדרי ירוד מאוד, היריון עלול לשאת סיכון משמעותי למוות אימהי, מה שהופך מודעות וייעוץ לחיוניים.

ניטור וטיפול במהלך ההיריון

מטופלות עם שינוי מתון בתפקוד הלב דורשות ניטור קפדני מאוד לאורך ההיריון. ד"ר מארק דומרגס, MD, מציין כי נשים אלה לרוב צריכות להמשיך תרופות לב חיוניות. חוסמי בטא משמשים בדרך כלל אך דורשים גישה מיוחדת במהלך ההיריון מכיוון שהם יכולים לחצות את השליה ולהשפיע על העובר המתפתח. זה מצריך תוכנית טיפול מתואמת היטב בין הקרדיולוג לצוות המיילדות כדי לאזן בין בריאות הלב האימהית לרווחת העובר.

התפתחות העובר ושיקולי לידה

תוצאה מרכזית של שימוש בחוסמי בטא בהיריון היא השפעתם על גדילת העובר. ד"ר מארק דומרגס, MD, קובע כי תינוקות שנחשפו לתרופות אלה ברחם הם לרוב קטנים לגיל ההריון (SGA). זה דורש ניטור אינטנסיבי יותר באמצעות אולטרסאונד עוברי למעקב אחר דפוסי גדילה. במקרים מסוימים, זה מוביל להחלטה להשרות לידה מעט מוקדם יותר. ההיגיון הוא שהתינוק עשוי לשגשג טוב יותר מחוץ לרחם האם מאשר בתוכו, שם החשיפה לתרופות נמשכת.

טיפול ביילוד לאחר הלידה

טיפול יילוד מיידי עבור תינוקות שנולדו לאמהות הנוטלות תרופות לב הוא מיוחד וחיוני. ד"ר מארק דומרגס, MD, מסביר כי הצוות הנאונטלי חייב להתמקד בבדיקת היפוגליקמיה (רמת גלוקוז נמוכה בדם) ויתר לחץ דם (לחץ דם נמוך). אלה הם תופעות לוואי פוטנציאליות של חשיפת התינוק לתרופות כמו חוסמי בטא במהלך ההיריון. חשוב לציין כי לתרופות אלה סיכון נמוך מאוד לגרום למומים מולדים; החששות העיקריים הם התאמות מטבוליות וקרדיווסקולריות חולפות אלה לאחר הלידה.

ייעוץ גנטי וסיכוני תורשה

לקרדיומיופתיות תורשתיות, ייעוץ גנטי הוא חלק קשה אך חיוני בתכנון המשפחה. ד"ר מארק דומרגס, MD, מדגיש כי קיים סיכון של 50% (1 מתוך 2) להעברת הגן הגורמי לילד. עם זאת, אתגר מרכזי הוא הביטוי הבלתי צפוי של הגן—אי אפשר לחזות אם ילד שירש את הגן יפתח בעיות לב בגיל 30 או 80, או כמה חמורים יהיו התסמינים. אי ודאות זו מצריכה את מעורבותם של גנטיקאים לצד הצוות הרפואי.

טיפול צוותי ותקשורת

הניהול המוצלח של היריון בסיכון גבוה עם קרדיומיופתיה תלוי בפירוק המחיצות בין דיסציפלינות רפואיות. ד"ר דומרגס מדגיש כי תקשורת טובה בין כל המקצועות—גינקולוגים, מרדימים, רופאי ילדים וקרדיולוגים—היא הגורם החשוב ביותר. הוא מתאר כיצד צוותו עבד כדי לפתח שפה משותפת, תהליך שלוקח זמן אך בסופו של דבר מתגמל וחיוני לבטיחות המטופלת. כפי שד"ר אנטון טיטוב, MD, מסכם, תקשורת זו אכן המפתח לניהול יעיל של כל בעיה רפואית מורכבת.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: מה יכולה אישה עם מחלת לב לעשות כדי לתכנן את ההיריון? מה עליה לעשות במהלך ההיריון כדי להבטיח את בריאות האם וילדה העתידי?

אם נלך צעד אחד קדימה ונשקול קרדיומיופתיה מורחבת, בתוך אותה קבוצת מחלות עם אותו שם, יכולות להיות תופעות מאוד שונות. הדוגמה הראשונה יכולה להיות אישה שאביה刚刚 נפטר מקרדיומיופתיה מורחבת. המשפחה נבדקה; יש לה אקו לב תקין אך נושאת את הגן לקרדיומיופתיה. היא עלולה להיות בסיכון להפרעת קצב אם תהיה בהריון, אך סביר מאוד שלא תפתח אי ספיקת לב.

עם זאת, אביה刚刚 נפטר מקרדיומיופתיה, ומוות פתאומי אפשרי. יהיה בירור אבחוני נרחב על ידי הקרדיולוג לפני ההיריון. חשוב לדעת האם היא需要 דפיברילטור מושתל או חוסמי בטא או לא. זו עבודתו של הקרדיולוג, אך обычно, הדברים יהיו בסדר.

בקצה השני של הספקטרום, יש לך את אותו גן לקרדיומיופתיה, אותה מחלה, אך תפקוד לב ירוד מאוד וסיכון גבוה מאוד למוות פתאומי due to ventricular fibrillation. במצב זה, אם זה occurs and presents כך, זה יהיה חשוב מאוד שאישה תהיה מודעת שהיריון עלול לגרום למוות. המצב יהיה שונה.

יכול להיות תרחיש ביניים. יש לך מטופלת עם שינוי מתון מאוד בתפקוד החדרי שלה. אולי כבר יש לה דפיברילטור מושתל, כך שאנחנו לא חוששים ממוות פתאומי. אז המצב certainly יהיה טוב יותר, אך נצטרך ניטור קפדני מאוד throughout ההיריון.

Usually, מטופלות אלה may require תרופות. For example, they may require חוסמי בטא, which may have an impact on גדילת העובר. תינוקות שנולדים לאמהות הנוטלות חוסמי בטא are usually a little small for gestational age, but this does not impact their development in the long run.

This means that we're going to follow their growth by fetal ultrasound more carefully. Sometimes the birth is induced a little bit earlier because we believe the baby will thrive more outside the mom's uterus than inside.

ד"ר מארק דומרגס, MD: In the neonatal period, we'll need to focus on the baby's health. You need to check for hypoglycemia, for example, low blood glucose or low blood pressure in the baby, which may be the consequence of having been exposed inside the mother's uterus to those medications. In contrast, there's very little risk of having malformations due to these medications.

Another issue then will be the genetic transmission of cardiomyopathy. It's important that people know that there's a 1 in 2 risk of transmitting the cardiomyopathy gene. But how this gene is going to be expressed? What the heart disease symptoms will be? Will the child have a heart problem at 30 or 80 years of age? It's impossible to predict.

This is difficult genetic counseling. Obviously, we need the help of the geneticists in addition to the help of the cardiologists, pediatricians, and anesthetists to manage this pregnancy.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: So these are examples of managing pregnancy when a mother has a heart disease. You could have a huge number of different examples, of course, because cardiology is a very vast area. It shows you how different management may be.

ד"ר מארק דומרגס, MD: And how the most important thing in the whole story is good communication between all professionals. In our group, it took us time to understand how we could speak to each other, how we could find a common language between obstetricians, anesthetists, pediatricians, and cardiologists. But hopefully, we succeeded now.

We are very happy with it! But it's a question of speaking out and being able to communicate despite the silos of medical disciplines. Of course, it's important to break across the silos of disciplines.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: What I hear is communication is key to the successful management of any medical problem. It is certain.