מומחה מוביל בתחום יתר לחץ דם ומחלת כליות, ד"ר דייוויד אליסון, MD, מסביר את התפקיד המורכב של מלח ואשלגן בתזונה. הוא דן בסיבה שבגללה הנחיה פשוטה לחולים להפחית מלח לרוב אינה אפקטיבית. ד"ר אליסון תומך בהגברת צריכת אשלגן דרך פירות וירקות. הוא גם מתייחס לנושא השנוי במחלוקת של הגבלת מלח בחולי אי-ספיקת לב. ד"ר דייוויד אליסון, MD, מדגיש גישה מאוזנת "זהבית" לצריכת נתרן.
איזון נתרן ואשלגן בתזונה לבריאות הלב ויתר לחץ דם
קפיצה לפרק
- אסטרטגיית היחס בין נתרן לאשלגן
- מלח במזון מעובד ובארוחות במסעדות
- יתרונות תזונה עשירה באשלגן
- המחלוקת סביב הגבלת מלח באי-ספיקת לב
- גישת "דייסת הזהב" לצריכת מלח
- תמליל מלא
אסטרטגיית היחס בין נתרן לאשלגן
ד"ר דייוויד אליסון, MD, מציע אסטרטגיה תזונתית יעילה יותר מהפחתת מלח בלבד. הוא מדגיש את החשיבות של היחס בין אשלגן לנתרן. גישה זו מתמקדת בהגברת צריכת האשלגן ולא רק בהפחתת הנתרן. ד"ר אליסון מוצא שקל יותר לייעץ למטופלים לאכול יותר ממזון בריא. אסטרטגיה זו יכולה לסייע במתן חלק מההשפעות השליליות של מלח בתזונה.
מלח במזון מעובד ובארוחות במסעדות
ד"ר דייוויד אליסון, MD, מזהה מזון מעובד כמקור עיקרי לנתרן תזונתי. הוא מציין שלחם ומוצרים מעובדים אחרים מכילים רמות מלח גבוהות מאוד. ארוחות במסעדות גם תורמות משמעותית לצריכת מלח מוגזמת. ד"ר אליסון מאמין שתעשיית המזון יכולה להפחית את תכולת המלח ביעילות. הוא מציע להחליף חלק מהנתרן בתחליפי מלח מבוססי אשלגן לשיפור הטעימות.
יתרונות תזונה עשירה באשלגן
הגברת צריכת האשלגן מספקת יתרונות בריאותיים משמעותיים לטיפול ביתר לחץ דם. ד"ר אליסון ממליץ לאכול יותר פירות וירקות כדי להשיג זאת. תזונה עתירת אשלגן מסייעת לאזן את השפעות צריכת הנתרן. גישה זו תומכת בבריאות לב וכלי דם ובשליטה על לחץ הדם. מזון טרי מספק באופן טבעי יחסי אשלגן-נתרן טובים יותר מאפשרויות מעובדות.
המחלוקת סביב הגבלת מלח באי-ספיקת לב
ד"ר דייוויד אליסון, MD, מתייחס לקשר המורכב בין מלח לאי-ספיקת לב. בעוד שתכשירים משתנים פועלים טוב יותר עם צריכת מלח מופחתת, נתונים עדכניים מראים סיבוכים. הגבלת מלח אגרסיבית באי-ספיקת לב חדה עלולה למעשה להזיק. גישה זו יכולה להפעיל את מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. הפעלת המערכת תורמת לפתוגנזה של אי-ספיקת לב ולהתפתחות יתר לחץ דם.
גישת "דייסת הזהב" לצריכת מלח
ד"ר דייוויד אליסון, MD, תומך בגישה מאוזנת של "דייסת הזהב" לצריכת נתרן. משמעות הדבר היא הימנעות מעודף מלח ללא הגבלת צריכה קיצונית מדי. דיאטות דלות מלח מאוד עלולות להיות לא אטרקטיביות ובעלות פוטנציאל נזק. המטרה היא הפחתה מתונה ולא ביטול מוחלט של נתרן. גישה מעשית זו מכירה באתגרים של דפוסים תזונתיים מודרניים תוך מתעדפת בריאות הלב.
תמליל מלא
ד"ר אנטון טיטוב, MD: פרופסור אליסון, מה הן שתיים או שלוש השאלות המובילות שמטופלים שואלים אותך? ומה הן השאלות שמטופלים צריכים לשאול, אך אולי אינם שואלים לעתים קרובות מספיק?
ד"ר דייוויד אליסון, MD: מטופלים שאלו הרבה שאלות מצוינות. ללא ספק, השאלה הנפוצה ביותר היא על הפחתת מלח בתזונה. כפי שציינתי בתחילה, היה כל כך הרבה מחקר וכל כך הרבה עניין במלח. אבל החלק שחסר לעתים קרובות בדיונים אלה בספרות הרפואית הוא שמלח הוא רכיב במזון שמשפר את הטעימות והטעם.
אני גר בפורטלנד, אורגון, שם יש הרבה מסעדות מצוינות. אם אני הולך לאחת המסעדות האלה, כמות המלח באוכל במסעדה גבוהה מאוד. לאחרונה דירגו אותנו כעיר המסעדות הטובה ביותר בארץ. זה כנראה חלקית כי הם שמים כל כך הרבה מלח באוכל.
אז קל מאוד לומר שפשוט צריך להפסיק לאכול מלח ולנסות לעמוד בהנחיות ה-APA. אבל לא כל כך קל לעשות את זה. התגובות שלי לכך הן דו-צדדיות.
הראשונה היא, כפי שציינתי בהתחלה, אני חושב שהימנעות מעודף מלח היא דבר טוב, וצריך לנסות לעשות זאת. אבל חשוב לא פחות הוא לנסות להגדיל realmente את כמות האשלגן בתזונה שלך או להגדיל את היחס בין אשלגן לנתרן. אני חושב שקל יותר לומר לאנשים לאכול יותר ממשהו מאשר לאכול פחות ממשהו.
אכילת יותר פירות וירקות, אכילת יותר מזונות עתירי אשלגן, הוא משהו שאני תמיד ממליץ למטופלים. זה עשוי למתן חלק מההשפעות השליליות של מלח.
ההערה השנייה שלי למטופלים היא שרוב זה לא כל כך בשליטת המטופל. אני חושב שקשה לחיות בעולם של היום בלי להיתקל במלח כשאתה יוצא החוצה או אוכל במסעדות. אבל אני בהחלט חושב שעלינו לעודד את התעשייה להפחית את כמות המלח.
בארץ הזו, בניגוד לסין, רוב המלח שאנחנו מקבלים במזון שלנו נמצא במזון מעובד. יש טונות של מלח בלחם, למשל. כל המזונות המעובדים עשירים מאוד במלח. אני מאמין שהתעשייה יכולה להפחית את כמות המלח או להגדיל את היחס בין אשלגן למלח.
זה יהיה מועיל לכולנו. זה לא יאלץ אנשים לקבל החלטות קשות כשהם יושבים לאכול ארוחה במסעדה או אוכלים משהו שהוציאו מהמקרר. ברור שאם אתה יכול, אכילת מזון טרי עדיפה.
אבל אני חושב שהיה נהדר אם יכולנו להפחית במידה מסוימת את כמות המלח במזון. אני חושב שזה יהיה טעים, אולי להחליף אותו במעט אשלגן, כי זה תחליף מלח ורוב האנשים חושבים שתחליף מלח טעים די טוב. אז אני חושב שזו השאלה מספר אחת.
השאלה מספר שתיים באמת קשורה לזה. אז זה לבריאות כללית. השאלה מספר שתיים היא, "דוקטור, יש לי אי-ספיקת לב, האם אני צריך להפחית את כמות המלח שאני צורך?" שוב, זה נושא שנוי במחלוקת.
אנחנו תמיד מזהירים שתכשירים משתנים (diuretics) הם היעילים ביותר אם מפחיתים את צריכת המלח התזונתית. אני חושב שזה די ברור במטופלים שנמצאים במצב יציב. אבל היו לאחרונה כמה נתונים מאוד פרובוקטיביים שמראים שבמטופלים עם אי-ספיקת לב חדה, הגבלה אגרסיבית של צריכת מלח כשהמטופלים האלה מגיעים לבית החולים לא נראית מועילה, והיא עלולה למעשה להזיק.
הבעיה הפוטנציאלית בהגבלת צריכת המלח התזונתית בחומרה היא שהיא מפעילה את מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. אנחנו יודעים שמערכת הרנין חשובה מאוד כתורמת לפתוגנזה של אי-ספיקת לב, וכנראה גם ליתר לחץ דם.
אם אתה מגביל יותר מדי את צריכת המלח התזונתית שלך, זה כנראה משפיע יותר להפעיל את מערכת הרנין ועלול לא להועיל למטופלים אלה. אז אני אומר לכל המטופלים שלי, ברוב המצבים, שאני מאמין באפקט "דייסת הזהב".
אני חושב שהפחתת צריכת מלח עודפת היא חשובה. אבל אני גם חושב שאפשר להפחית יותר מדי את צריכת המלח. במיוחד בהתחשב בעובדה שמזונות דלי מלח מאוד הם לרוב לא הכי אטרקטיביים לאמריקאי הממוצע.
חשוב יותר להפחית אותו במידה מסוימת מאשר לנסות להפחית אותו לאפס, ואז להחליף אותו באשלגן אם אפשר.