אסטרטגיות לטיפול ומניעת פציעות ברך אצל ספורטאים

קפיצה לפרק

• פציעות ברך נפוצות בספורט
• טיפול בספורטאים מקצועיים לעומת חובבנים
• פתרונות ניתוחיים: מניסקוס ו-ACL
• טיפול בסחוס וזמן החלמה
• סיכוני ריצה והשפעה על המפרקים
• אסטרטגיות למניעת פציעות ברך
• הגדרת פרקטיקות ריצה בטוחות

פציעות ברך נפוצות בספורט

טראומת ברך הקשורה לספורט כוללת מגוון פציעות עם מנגנונים שונים. ד"ר פבלו גלבר, MD, מומחה בתחום זה, מדגיש כי הגישה לפציעת ברך חייבת להיבחן בקפידה. הבעיות הנפוצות ביותר הדורשות טיפול הן קרעים במניסקוס ונזק לרצועה הצולבת הקדמית (Anterior Cruciate Ligament, ACL). פציעות אלו מתרחשות לרוב במהלך ענפי ספורט הכרוכים בסיבובים, שינויי כיוון או פגיעה ישירה במפרק הברך.

טיפול בספורטאים מקצועיים לעומת חובבנים

ד"ר פבלו גלבר, MD, מדגיש הבחנה קריטית בטיפול בפציעת ברך בין ספורטאים מקצועיים לחובבנים. עבור מקצוענים, המטרה העיקרית היא להימנע מניתוח ככל האפשר בשל ההשפעה הכלכלית המשמעותית של היעדרות מתחרויות. טיפולים שמרניים בברך וטיפולים ביולוגיים, כגון זריקות, מקבלים עדיפות. עבור ספורטאים חובבנים, פילוסופיית הטיפול שונה. ד"ר פבלו גלבר, MD, מציין שהטיפול מותאם לחשיבות הספורט בחיי המטופל, עם דגש על שיקום התפקוד ללא המלצה בהכרח על שינוי בפעילות.

פתרונות ניתוחיים: מניסקוס ו-ACL

כאשר אמצעים שמרניים נכשלים, התערבות ניתוחית הופכת להכרחית עבור פציעת ברך חמורה. שני ההליכים הנפוצים ביותר הם תיקון מניסקוס ושחזור רצועה צולבת קדמית (ACL). ד"ר פבלו גלבר, MD, מאשר כי ניתוחים אלו לרוב בלתי נמנעים כדי שספורטאים יוכלו לחזור לרמת הביצועים הקודמת שלהם. ההחלטה על ניתוח מתבססת על סוג הקרע, גיל הספורטאי ורמת הפעילות הרצויה שלו.

טיפול בסחוס וזמן החלמה

נזק לסחוס מציב אתגר ייחודי ברפואת הספורט. ד"ר פבלו גלבר, MD, מסביר כי טיפולים כמו השתלת סחוס זמינים אך כרוכים בתקופת החלמה ממושכת של לפחות תשעה חודשים. זמן השבתה ארוך זה מהווה סיכון משמעותי לקריירה של ספורטאי מקצועי, והופך אותו לאפשרות אחרונה. עבור ספורטאים חובבנים, ציר הזמן ניהולי יותר, ומאפשר למנתחים להשתמש במגוון מלא יותר של טיפולים ניתוחיים וביולוגיים מתקדמים כדי לשקם את תפקוד הברך.

סיכוני ריצה והשפעה על המפרקים

ריצה, בעוד מועילה לבריאות הלב וכלי הדם, טומנת בחובה סיכון מובנה לפציעת ברך מעומס יתר. ד"ר פבלו גלבר, MD, קובע כי הפגיעה החוזרת ונשנית של הריצה "מרביצה" למפרקי הברכיים. רמת הסיכון אינה אחידה; היא מושפעת מגורמים כמו משקל הרץ, גיל, הביומכניקה שלו ומשטח האימון. השפעה זו הופכת רצים לפגיעים לתסמונות כמו כאב פטלופמורלי ושחיקה מניסקואלית לאורך זמן.

אסטרטגיות למניעת פציעות ברך

מניעת פציעת ברך דורשת גישה רב-ממדית. ד"ר גלבר מפרט מספר אסטרטגיות מפתח עבור ספורטאים. שמירה על משקל גוף בריא היא paramount להפחתת העומס על המפרקים. שילוב אימוני כוח בונה שרירים תומכים סביב הברך. הערכה ביומכנית יכולה לזהות בעיות יישור הניתנות לתיקון עם מדרסים. לבסוף, שימוש בנעליים מתאימות והימנעות מכמויות אימון מוגזמות הן יסודיות לשימור בריאות הברך לאורך זמן.

הגדרת פרקטיקות ריצה בטוחות

ד"ר פבלו גלבר, MD, מציע עצה מעשית להגדרת מרחקי ריצה בטוחים. הוא מציע שריצה שלוש פעמים בשבוע למרחקים כמו 10 קילומטרים יכולה להיות בת קיימא אם כל אמצעי המניעה מיושמים. עם זאת, הוא מזהיר explicitly מפני פרקטיקות מזיקות כמו ריצה של 20 קילומטרים daily או השתתפות תכופה במרתונים או באירועי Ironman, אשר מאיצים dramatically את שחיקת המפרקים. המפתח, לפי ד"ר גלבר, הוא להיות הגיוני ולהקשיב לגוף כדי להימנע מפציעת ברך משתקת.

תמלול מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אתה מתמחה בפציעות ברך הקשורות לספורט. האם תוכל לדון במנגנונים נפוצים של פציעות ברך שאתה רואה בסוגי ספורט שונים? האם יש דרך להימנע מפציעות ברך? זה יכול להיות רלוונטי לאנשי הספורט שצופים בראיון הזה.

ד"ר פבלו גלבר, MD: אנחנו מבצעים הרבה טיפולים ניתוחיים בספורטאים מקצועיים. שוב, אנחנו צריכים לפצל מטופלים עם פציעות ברך לשתי קבוצות: מקצוענים וחובבנים. אלו שני עולמות שונים.

כמקצוענים, אנחנו מנסים להימנע מניתוח ככל האפשר. אנחנו מנסים לדחוף טיפולים שמרניים בברך אפילו יותר. כל יום שהספורטאים לא בשטח הוא רלוונטי מנקודת מבט כלכלית. אז אנחנו מנסים לא לספק טיפולים ניתוחיים לפציעות ברך בספורטאים מקצועיים.

הפתרון הניתוחי הנפוץ ביותר עבור ספורטאים מקצועיים הוא תיקון מניסקוס ושחזור רצועה צולבת קדמית, שחזורי ACL. מקרים אלו, כמובן, צריכים לקבל טיפול ניתוחי. אבל בעיות סחוס הן שונות.

לדוגמה, אנחנו עוקבים אחרי קו הטיפול שעליו דיברנו קודם. אנחנו מנסים להימנע מטיפול ניתוחי אגרסיבי. יש, כמובן, כמה מקרים בהם המטופל, ספורטאי מקצועי, צריך לקבל טיפול ניתוחי.

אנחנו מציעים גם טיפול בהשתלת סחוס. אבל אנחנו מנסים להימנע מזה בספורטאים מקצועיים. בספורטאים מקצועיים, אנחנו הולכים יותר על טיפול ביולוגי. אנחנו עושים סוגים שונים של זריקות בתוך הברך. אנחנו גם עושים זריקות בתוך העצם.

לאחר מכן, בואו נדבר על ספורטאים חובבנים. זה רוב האוכלוסייה בעולם. זה שונה. במקרים אלו של פציעת ברך, זה תלוי בכמה הספורט חשוב עבור המטופל.

אני מנסה להימנע מהמלצה על שינוי הספורט. אני לא מאמין שזו הסיבה שהמטופל מגיע למשרדי. אז אנחנו מנסים לשמור על הטיפול שלנו within limits של אותו סוג ספורט שהם עושים.

אז במקרים אלו, שוב, הבעיות האופייניות ביותר הן בעיות מניסקוס או בעיות רצועה צולבת קדמית (ACL). במקרים אלו, לפעמים אנחנו צריכים להציע איזה שהוא טיפול עבור הסחוס.

אנחנו לא אוהבים לעשות טיפול בסחוס בספורטאים כי זמן ההחלמה ארוך. זה לעולם לא פחות מתשעה חודשים. תשעה חודשים הרחק מהספורט עבור ספורטאי מקצועי הוא מספר עצום של ימי היעדרות. זה יכול לסכן את הקריירה שלהם.

אז זה שונה. בספורטאים לא מקצועיים, אנחנו יכולים לקחת יותר זמן כדי לשקם את תפקוד הברך. ואנחנו יכולים להציע לעשות את כל הטיפולים שאנחנו יכולים לעשות בברך. אנחנו ננסה לשקם את הברך לרמת התפקוד שהייתה לה, as much as possible.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: כבר הזכרנו ריצה וריצה למרחקים ארוכים. ברור שיש שונות מאוד רחבה בכמה אנשים רצים, כמה טוב הם סובלים את התרגיל, כמה זמן הם עושים את זה. אז יש הרבה שונות individual.

אבל מה דעתך על סוג של מרחקי ריצה ועוצמה בטוחים או בריאים? איך להימנע מפציעת ברך מעומס יתר long-term? האם יש מרחק ריצה "בטוח" כזה? או שזו שונות individual?

ד"ר פבלו גלבר, MD: זו שאלה very good. זה also hard to answer כי יש variety huge. זה לא אותו דבר אם אנחנו מדברים על אדם very thin and ideally aged—זה מרחק ריצה אחד.

אם then אנחנו מדברים על מטופל overweight and more sedentary שהולך לרוץ every week, הוא רוצה לרוץ להר. ריצה, want it or not, is not healthy for the lower limb joints. זו העובדה.

אני לא אומר שריצה is not healthy at all. מנקודת מבט cardiovascular, ריצה is very good. מנקודת מבט mental, ריצה is very good. אבל כמובן, הברכיים מושפעות מלהיות מוכות all the time.

הברכיים, במקרה שלנו, עושות את זה ועושות את זה ועושות את זה. אז הדרך הטובה ביותר למנוע או להפחית או למזער את ההשלכות של פגיעות חוזרות על הברכיים all the time היא several.

להיות fit, not overweight. Also, להתאמן not only by running, but also do strength training for your muscles. אתה צריך לעשות test or an evaluation of your limb alignment. אולי אתה צריך some inner soles to correct the way you are doing the running.

אתה must have very good shoes. And try to be reasonable. אם אתה מנסה לרוץ 20 kilometers per day, that’s for sure not good for the knees. Even in the best-case scenario, with all the previous conditions accomplished, it won’t be good for the knees.

So try not to abuse the number of kilometers, because we are like a car. I mean, how much does a car last? It’s impossible to answer that. It depends on how much you drive per day.

It is not the same if you drive only in the city or drive 200 kilometers per day across the mountain. So running is the same. Of course, you can go and keep up your car regularly evaluated and assessed regularly. It is better.

But still, even if you do that, it is not the same. If you do this kind of 200 kilometers per day running, then it is the danger even in the city. So that’s the same thing with running.

When a patient or any person runs, he has to consider being reasonable. Of course, you can run. You can run three times per week, 10 kilometers each run. If you fulfill all the previous requirements, I don’t think that will harm your knees too much.

But on the other hand, you maybe don’t fulfill any of those safety requirements that I was talking about before. And you go for one marathon every three or four weeks. You do an Ironman and that kind of thing; then you will have the knee health consequences soon enough.