הבאת ההטיה בפרסום ניסויים קליניים ותוצאות שלא דווחו

קפיצה לפרק

• היקף בעיית ההטיה בפרסום
• חובה אתית בדיווח על ניסויים קליניים
• רישום ניסויים כפתרון חלקי
• השפעת המדיה על הפצת תוצאות
• סיכוני זיוף נתונים ובחירת ממצאים
• תמליל מלא

היקף בעיית ההטיה בפרסום

ד"ר סטיבן אוונס, MD, מציג סטטיסטיקה מדאיגה בפתיחת שיחתו עם ד"ר אנטון טיטוב, MD. הוא חושף שרק 40% מתוצאות הניסויים הקליניים מדווחות בתוך המסגרת החוקית הנדרשת. יתרה מכך, 30% משמעותיים מתוצאות הניסויים הקליניים אינם מדווחים לציבור כלל. פער זה יוצר חוסר משמעותי בבסיס הראיות הרפואי השלם העומד לרשות רופאים וחוקרים.

סוגיה זו, הידועה כהטיה בפרסום, משמעה שהספרות המדעית אינה משקפת את התמונה המלאה של השפעות הטיפול. הבעיה חורגת בהרבה מטיפולי COVID-19 ומשפיעה על כל תחומי הרפואה, כולל טיפולים תרופתיים ולא-תרופתיים alike.

חובה אתית בדיווח על ניסויים קליניים

ד"ר סטיבן אוונס, MD, מדגיש חובה אתית יסודית כלפי הציבור וכלפי משתתפי הניסויים. מטופלים המתנדבים לניסויים קליניים נוטלים סיכון לתועלתם של מטופלים עתידיים ולקידום המדע. קיימת חובה מוסרית עמוקה לנתח ולדווח כראוי את התוצאות בחזרה לציבור עם סיום הניסוי.

אי פרסום תוצאות מהווה הפרת אמון. הוא מבזבז את תרומת המשתתפים ועלול להוביל למתן טיפולים למטופלים אחרים基于 על הבנה לא מלאה, ולכן לא מדויקת, של הסיכונים והיתרונות. ד"ר אנטון טיטוב, MD, מדגיש סוגיה זו כבעיה קריטית במחקר הרפואי המודרני.

רישום ניסויים כפתרון חלקי

מאמץ מרכזי להתמודדות עם הטיה בפרסום הוא נוהג רישום הניסויים. ד"ר סטיבן אוונס, MD, מסביר שרישום ניסויים אקראיים לפני ביצועם הוא אסטרטגיה מפתח. זה יוצר רשומה ציבורית של קיום הניסוי והתוצאות המיועדות שלו, מה שמקשה על ספונסרים או חוקרים להתעלם מתוצאות שליליות או נייטרליות.

רישום מאפשר לגופי פיקוח וחוקרים אחרים לפנות לאלה שרשמו את הניסויים כדי לברר את התשובות. בעוד שמערכת זו תורמת רבות להבטחת שקיפות, ד"ר סטיבן אוונס, MD, מציין שהיא אינה פתרון מושלם. חוקרים עדיין יכולים למצוא דרכים לעקוף את רוח הדרישה даже כאשר ניסוי רשום.

השפעת המדיה על הפצת תוצאות

השיחה בין ד"ר סטיבן אוונס, MD, וד"ר אנטון טיטוב, MD, delves into the powerful role media interest plays. ד"ר אוונס מציין שכולם, כולל עורכי כתבי עת, "אוהבים כותרות". פרסום נוטה להתרחש preferentially עבור מה שהוא מכנה "חדשות ממש טובות או חדשות ממש רעות".

תוצאות חיוביות מאוד או דיווחים על תופעות לוואי חמורות נחשבים ראויים לסיקור. תוצאות אדישות או null, כמו מחקר המוכיח conclusively שתרופה כמו hydroxychloroquine לא עובדת, often generate less interest. דינמיקה זו, המונעת על ידי המדיה, מעצבת אילו מחקרים מתפרסמים ובהמשך זוכים לתשומת לב ציבורית, ומעוותת את הראיות הנתפסות.

סיכוני זיוף נתונים ובחירת ממצאים

גם עם רישום ניסויים, נותר סיכון משמעותי לזיוף נתונים. ד"ר סטיבן אוונס, MD, מתאר כיצד חוקרים עשויים "לבחור" את התוצאות המעניינות ביותר, גם אם לא היו התוצאות העיקריות שהוגדרו מראש. He quotes a famous adage in research: חוקרים יכולים "לענות את הנתונים עד שהם מודים".

Statistically, variation in results means one can nearly always find something interesting by searching through the data. פרקטיקה זו מובילה לפרסום תוצאות קיצוניות, whether extremely good or extremely bad, while the more nuanced truth that lies between them may remain unpublished. This ultimately corrupts the evidence base that guides clinical practice.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: בוא נדון בפרסום והפצת תוצאות של ניסויים קליניים באופן כללי. תעשיית התרופות היא התעשייה הרווחית ביותר. עם זאת, תוצאות של רק 40% מהניסויים הקליניים מדווחות within the time prescribed by law, and 30% of clinical trial results are never reported.

האם אין חובה כלפי הציבור וכלפי המטופלים שהשתתפו בניסויים הקליניים לנתח ולדווח כראוי את התוצאות בחזרה לציבור when the trial is completed? What is the reason for the results of so many clinical trials not being reported to the public?

ד"ר סטיבן אוונס, MD: This is a really important issue. It isn't only in relation to COVID-19; it's in relation to all sorts of treatments, and not only drug treatments. We have made major efforts to prevent this bias that we call publication bias by trying to make sure that randomized trials are registered prior to their being conducted.

Then at least you can pursue those who registered the trials to find out what the answers are. The problem is that we all like headlines. We all like good news. Unless you're a newspaper, or somebody who is paid to look at adverse effects, then you really like bad news.

So the problem is that publication tends to occur preferentially for really good news or really bad news. The indifferent news is not of interest to people. It isn't what the editors like; they can't have a nice headline.

The news that hydroxychloroquine doesn't work is, in most instances, not of great interest, whereas the idea that it does work is of greater interest. Now, because of our big concerns, even a study which shows that something doesn't work is of interest, and it will probably get published. But the general problem is there.

The problem of publication bias is addressed to a degree by these registers. But even then, it's still possible for people to manipulate their results and cherry-pick the best results, even when a trial has previously registered that they're going to look at a particular outcome.

And that isn't very interesting. It turns out they will nevertheless have a headline, another outcome that is more interesting. If you're a statistician, you know that the variation in results is really quite a concrete trouble.

You can nearly always find something interesting from your results. You will go searching for those results. Or as someone once put it, you torture the data until you make it confess.

The problem is that there is a tendency to like extreme results, whether they're extremely good or extremely bad. We see that in newspaper headlines; good news or bad news can sell newspapers if it is made dramatic.

The results that are in between and indifferent are of less interest in the media in general. The problem is that science is really interested in those intermediate results, the ones that don't show effects.

To get a proper view of the entirety of the evidence, we need to be sure we see all of it. Having registration of trials goes a long way towards doing that. But even when we do that, we find that some investigators will change, cherry-pick their results, and produce the ones that show an effect, show something interesting.

By interesting, it may mean very good, or it may mean very bad. It's interesting when there are adverse effects. We find this in a number of areas of medicine, where the results that are published tend to be at one extreme or another, and the truth that lies between them may not be published.