השוואה בין אוקרליזומאב לאופטומומאב לטרשת נפוצה התקפית: מדריך מקיף למטופלים

תוכן עניינים

• מבוא: חשיבות המחקר
• מתודולוגיית המחקר: אופן ביצוע המחקר
• ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות עם כל המספרים
• השלכות קליניות: משמעות הממצאים עבור מטופלים
• מגבלות: מה שהמחקר לא יכול היה להוכיח
• המלצות: ייעוץ מעשי למטופלים
• מידע על המקור

מבוא: חשיבות המחקר

טרשת נפוצה היא מצב נוירולוגי מורכב שבו מערכת החיסון תוקפת בטעות את מעטפת המיאלין המגנה על סיבי העצב. עבור מטופלים עם צורות התקפיות של טרשת נפוצה (RMS), טיפולים מדכאי תאי B חוללו מהפכה בטיפול על ידי התמקדות בתאי חיסון ספציפיים המניעים פעילות מחלה.

שני טיפולים מובילים בקטגוריה זו הם אוקרליזומאב (OCR) ואופטומומאב (OFA), שאושרו שניהם על ידי רשויות רגולטוריות לטרשת נפוצה התקפית. בעוד ששני התרופות פועלות על ידי התמקדות בחלבוני CD20 על תאי B, הן נבדלות בדרכים חשובות. OCR ניתן בדרך כלל בעירוי תוך-ורידי כל שישה חודשים, בעוד ש-OFA ניתן בזריקה תת-עורית פעם בחודש.

למרות ששתי התרופות הראו יעילות בניסויים קליניים, עד כה לא בוצעו מחקרים בעולם האמיתי שהשוו ישירות ביניהן. פער מחקרי זה השאיר מטופלים ורופאים ללא הנחיות ברורות האם טיפול אחד עשוי להיות יעיל יותר מהאחר בפרקטיקה הקלינית היומיומית.

מחקר גרמני רב-מרכזי זה עקב אחר 1,138 מטופלים בשלושה מרכזים רפואיים כדי לספק את ההשוואה המקיפה הראשונה של שני טיפולי הטרשת הנפוצה החשובים הללו בתנאי עולם אמיתי, ומציע תובנות בעלות ערך למטופלים השוקלים אפשרויות טיפול.

מתודולוגיית המחקר: אופן ביצוע המחקר

החוקרים תכננו מחקר עוקבה פרוספקטיבי, כלומר הם עקבו אחר מטופלים קדימה בזמן מספטמבר 2021 עד יוני 2024. המחקר בוצע בשלושה מרכזים רפואיים טרטיארים גדולים בגרמניה: דיסלדורף, אסן וגיסן.

המחקר כלל מטופלים בוגרים עם טרשת נפוצה התקפית שעמדו בקריטריוני האבחון המתוקנים של מקדונלד 2017. כל המשתתפים היו כשירים לטיפול ב-OCR או OFA לפי הנחיות רפואיות סטנדרטיות. חשוב לציין, הבחירה בין הטיפולים נעשתה באמצעות קבלת החלטות משותפת בין מטופלים לרופאיהם לפני הרישום למחקר.

הוחלו מספר קריטריוני אי-הכללה כדי להבטיח השוואה נקייה:

• טיפול קודם בכל טיפול מדכא תאי B
• טיפול קודם באלמוטוזומאב או קלדריבין
• מטופלים שעמדו בקריטריונים לטרשת נפוצה מתקדמת בבסיס

החוקרים השתמשו בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות הנקראות התאמת ניקוד נטייה כדי ליצור קבוצות השוואה מאוזנות. טכניקה זו סייעה להבטיח שמטופלים המקבלים OCR ו-OFA היו דומים מבחינת גיל, משך מחלה, שיעור התקפים קודם, רמת נכות, וגורמים חשובים אחרים שיכולים להשפיע על תוצאות.

הניתוח הסופי כלל 544 מטופלים המקבלים OCR ו-417 מטופלים המקבלים OFA לאחר התאמה, סה"כ 961 מטופלים. מטופלים אלה נעקבו במצטבר למשך 18,873 חודשי-מטופל (כ-1,573 שנות-מטופל), וסיפקו נתונים משמעותיים לניתוח.

התוצאות שנמדדו כללו:

1. התקפים קליניים (הוגדרו כהחמרה בתסמינים נוירולוגיים הנמשכת לפחות 24 שעות)
2. נגעי MRI חדשים או מתרחבים (נגעים T2-היפראינטנסיביים)
3. החמרת נכות מאושרת ל-6 חודשים (CDW)
4. התקדמות בלתי תלויה בפעילות התקפים (PIRA)
5. החמרה הקשורה להתקפים (RAW)

סריקות MRI בוצעו לפי פרוטוקולים בינלאומיים סטנדרטיים והוערכו על ידי נוירורדיולוגים מנוסים שלא ידעו איזה טיפול קיבלו המטופלים.

ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות עם כל המספרים

קבוצות המטופלים שהותאמו היו מאוזנות היטב עם גיל ממוצע של 35.4 שנים ומשך מחלה יחסית קצר של 44.9 חודשים מאז הופעת הטרשת הנפוצה. האוכלוסייה הייתה ברובה נשים (67.1% בקבוצת OCR, 69.5% בקבוצת OFA), המשקפת את התפלגות המגדר האופיינית בטרשת נפוצה.

למטופלים הייתה מחלה פעילה לפני תחילת הטיפול, עם ממוצע של 0.76 התקפים לשנה בקבוצת OCR ו-0.92 התקפים לשנה בקבוצת OFA בשנה שלפני הטיפול. MRI בסיסי הראה ממוצע של 19.2 נגעי T2 במטופלי OCR ו-19.1 נגעים במטופלי OFA.

בנוגע לטיפולים קודמים:

• 30.9% ממטופלי OCR ו-35.3% ממטופלי OFA היו ללא טיפול קודם
• 24.4% ממטופלי OCR ו-15.1% ממטופלי OFA קיבלו בעבר נטליזומאב
• 16.9% ממטופלי OCR ו-17.5% ממטופלי OFA קיבלו מדכאי קולטן S1P
• הנותרים קיבלו טיפולי פלטפורמה שונים

תוצאות התקפים: במהלך תקופת המחקר, 168 מטופלים חוו התקפים קליניים - 101 מטופלים (18.6%) בקבוצת OCR ו-67 מטופלים (16.1%) בקבוצת OFA. שיעור ההתקפים השנתי ירד דרמטית מ-0.76 ל-0.11 באוכלוסייה הכללית, מה שמראה ששני הטיפולים היו יעילים מאוד בהפחתת פעילות התקפים.

תוצאות MRI: החוקרים זיהו 278 נגעי T2 חדשים או מתרחבים ב-213 מטופלים. באופן ספציפי, 126 מטופלי OCR (23.2%) פיתחו 174 נגעים, בעוד ש-87 מטופלי OFA (20.9%) פיתחו 104 נגעים. נתוני MRI היו מלאים מאוד, עם 97.2% מהסריקות המתוכננות זמינות לניתוח בשתי הקבוצות.

תוצאות נכות: סך הכל 147 מטופלים (15.6%) חוו החמרת נכות מאושרת. זה כלל 93 מטופלי OCR (17.1%) ו-54 מטופלי OFA (12.9%). החמרת הנכות סווגה כ:

• החמרה הקשורה להתקפים (RAW): 80 מטופלים סה"כ (8.4% OCR, 8.2% OFA)
• התקדמות בלתי תלויה בפעילות התקפים (PIRA): 67 מטופלים סה"כ (8.6% OCR, 4.8% OFA)

ניתוח אי-נחיתות: הניתוח הראשוני קבע ש-OFA אינו נחות מ-OCR across all measured outcomes. באמצעות שיטות סטטיסטיות שהתחשבו בשולי אי-נחיתות של 15% (כלומר OFA יכול להיות פחות יעיל עד 15% ועדיין להיחשב לא נחות), החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בין שני הטיפולים.

ניתוחי תת-קבוצות: כאשר בחנו מטופלים לפי טיפולים קודמים, החוקרים מצאו תוצאות עקביות עבור מטופלים ללא טיפול קודם ואלה שהחליפו מטיפולי פלטפורמה. עם זאת, עלו הבדלים פוטנציאליים במטופלים שהחליפו ממדכאי קולטן S1P (כמו פינגולימוד) או נטליזומאב, אם כי ממצאים אלה דורשים אימות נוסף במחקרים גדולים יותר.

בין מטופלים שטופלו בעבר ב-S1PRM, 26.1% מאלה שהחליפו ל-OCR ו-17.8% שהחליפו ל-OFA עשו זאת בשל פעילות מחלה. הנותרים החליפו בשל תופעות לוואי כולל לימפופניה (49%), זיהומים (35%), תגובות עור (8%), סינקופה (5%), ועליית לחץ תוך-עיני (3%).

השלכות קליניות: משמעות הממצאים עבור מטופלים

מחקר זה מספק עדות מרגיעה ששני הטיפולים OCR ו-OFA הם טיפולים יעילים מאוד לטרשת נפוצה התקפית. הממצא ש-OFA אינו נחות מ-OCR משמעו שמטופלים ורופאים יכולים לבחור בין טיפולים אלה על בסיס העדפות אישיות ושיקולים מעשיים ולא דאגות ליעילות.

למטופלים המעדיפים טיפולים בתדירות נמוכה יותר ולא מתנגדים לעירויים תוך-ורידיים, OCR הניתן כל שישה חודשים עשוי להיות עדיף. עבור אלה המעדיפים מתן עצמי בבית ותדירות מינון גבוהה יותר, OFA תת-עורי חודשי עשוי להיות הבחירה הטובה יותר. שתי האפשרויות מספקות הגנה דומה מפני התקפים, התקדמות נכות, ונגעי MRI חדשים.

הירידה הדרמטית בשיעורי ההתקפים השנתיים מ-0.84 לפני הטיפול ל-0.11 לאחר הטיפול מדגישה את האפקט החזק של טיפולים מדכאי תאי B. זה מתרגם לכך שרוב המטופלים לא חווים התקפים בזמן הטיפול, מה שמשפר משמעותית את איכות החיים ומפחית את נטל המחלה.

התוצאות הדומות במטופלים ללא טיפול קודם ואלה שהחליפו מטיפולי פלטפורמה מצביעות על כך ששני הטיפולים OCR ו-OFA הם בחירות מתאימות ללא קשר להיסטוריית טיפול קודמת. זה חשוב במיוחד עבור מטופלים השוקלים טיפול הסלמה לאחר טיפולים פחות יעילים.

ההבדלים הפוטנציאליים שנצפו במטופלים שהחליפו ממדכאי קולטן S1P או נטליזומאב מצביעים על כך שרופאים עשויים להזדקק לשקול היסטוריה אישית של מטופלים בבחירה בין טיפולים אלה. עם זאת, ממצאים אלה הם ראשוניים ודורשים אישור במחקרים עתידיים.

בסך הכל, מחקר זה מעצים מטופלים עם יותר בחירה וביטחון בהחלטות הטיפול שלהם, בידיעה ששתי האפשרויות מספקות שליטה מצוינת במחלה בתנאי עולם אמיתי.

מגבלות: מה שהמחקר לא יכול היה להוכיח

בעוד שמחקר זה מספק עדות חשובה מעולם אמיתי, יש לשקול מספר מגבלות בעת פרשנות התוצאות. האופי התצפיתי של המחקר משמעו שהקצאת הטיפול לא הייתה אקראית, אם כי החוקרים השתמשו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות כדי למזער מגבלה זו.

תקופת המעקב, אף שהייתה משמעותית עד 2.5 שנים, עשויה שלא להיות ארוכה דיה כדי לזהות הבדלים בתוצאות ארוכות טווח או תופעות לוואי נדירות. טרשת נפוצה היא מצב לכל החיים, ונחוצה תצפית ארוכה יותר כדי להבין כיצד טיפולים אלה מתפקדים לאורך עשורים.

המחקר בוצע במרכזים טרטיארים בגרמניה, מה שעשוי להגביל את ההכללה למערכות בריאות אחרות או אוכלוסיות מטופלים. דפוסי טיפול, פרוטוקולי ניטור, ומאפייני מטופלים עשויים להיות שונים במדינות אחרות או סביבות פרקטיקה.

בעוד שהחוקרים כללו תת-קבוצות מטופלים שונות לפי טיפולים קודמים, גודלי המדגם עבור חלק מתת-הקבוצות (במיוחד אלה שהחליפו ממדכאי S1P חדשים יותר כמו אוזנימוד ופונסימוד) היו יחסית קטנים. זה מגביל את הביטחון בממצאי תת-הקבוצות ומדגיש את הצורך במחקרים גדולים יותר.

המחקר לא העריך באופן מקיף בטיחות ותופעות לוואי, שהם שיקולים קריטיים להחלטות טיפול. בעוד ששני הטיפולים נסבלים היטב באופן כללי, מטופלים בודדים עשויים לחוות פרופילי תופעות לוואי שונים שיכולים להשפיע על בחירת הטיפול.

לבסוף, עיצוב אי-הנחיתות יכול לקבוע ש-OFA אינו גרוע מ-OCR בשוליים מסוימים, אך אינו יכול להוכיח שהטיפולים שווים בדיוק. עשויים להיות הבדלים קטנים שמחקר זה לא תוכנן לזהות.

המלצות: ייעוץ מעשי למטופלים

על בסיס מחקר זה, מטופלים עם טרשת נפוצה התקפית יכולים לשקול את ההמלצות הבאות בעת דיון באפשרויות טיפול עם ספקי שירותי הבריאות שלהם:

1. דון בשתי האפשרויות עם הנוירולוג שלך. שתיהן, OCR (Ocrelizumab) ו-OFA (Ofatumumab), הן טיפולים יעילים ביותר, והבחירה צריכה להתחשב באורח החיים שלך, בהעדפותיך ובנסיבות האישיות.
2. קח בחשבון העדפות מתן. אם אתה מעדיף טיפולים בתדירות נמוכה יותר ואינך מתנגד לביקורים במרפאה לעירויים, OCR עשוי להתאים. אם אתה מעדיף מתן עצמי בבית ומינון בתדירות גבוהה יותר, OFA עשוי להיות עדיף.
3. סקור את היסטוריית הטיפול שלך. בעוד ששני הטיפולים יעילים עבור רוב המטופלים, אלה שעוברים ממתאמים לקולטן S1P או מנטליזומב צריכים לקיים דיונים מפורטים עם הרופאים שלהם לגבי הבדלים פוטנציאליים שנצפו במחקר זה.
4. עקוב אחר התגובה שלך. ללא קלט לאיזה טיפול תבחר, ניטור סדיר באמצעות הערכות קליניות וסריקות MRI נותר חשוב כדי להבטיח שהטיפול פועל ביעילות.
5. דווח על כל תופעות לוואי. שני הטיפולים עלולים לגרום לתופעות לוואי, אם כי הם נסבלים היטב בדרך כלל. דווח על כל חשש לצוות הרפואי שלך ללא דיחוי.
6. הישאר מעודכן במחקרים חדשים. ככל שיצטברו מחקרים נוספים, במיוחד נתונים ארוכי טווח וניתוחי משנה נוספים, המלצות הטיפול עשויות להתפתח. שמור על תקשורת פתוחה עם צוות הטיפול שלך לגבי עדויות חדשות.

זכור שהחלטות טיפול צריכות להתקבל באמצעות קבלת החלטות משותפת בינך לבין נותן השירותים הרפואיים שלך, תוך התחשבות בכל העדויות הזמינות, בנסיבות האישיות שלך ובהעדפותיך האישיות.

מידע מקור

כותרת המאמר המקורי: Different Treatment Outcomes of Multiple Sclerosis Patients Receiving Ocrelizumab or Ofatumumab

מחברים: Sven G. Meuth, Stephanie Wolff, Anna Mück, Alice Willison, Konstanze Kleinschnitz, Saskia Räuber, Marc Pawlitzki, Franz Felix Konen, Thomas Skripuletz, Matthias Grothe, Tobias Ruck, Hagen B. Huttner, Christoph Kleinschnitz, Tobias Bopp, Refik Pul, Bruce A. C. Cree, Hans-Peter Hartung, Kathrin Möllenhoff, Steffen Pfeuffer

פרסום: Annals of Neurology, 2025;97:583–595

DOI: 10.1002/ana.27143

מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים ופורסם בכתב עת רפואי מוביל. הוא נועד להנגיש מידע מדעי מורכב למטופלים תוך שמירה על כל הממצאים והנתונים החשובים מהמחקר המקורי.