הצלחה וכישלון בטיפול ביתר לחץ דם: מקרים מהשטח

קפיצה לפרק

• הצלחה ארוכת טווח בטיפול ביתר לחץ דם
• השלכות של יתר לחץ דם לא מטופל
• חשיבות האיזון בערכי לחץ הדם
• היענות המטופל בטיפול ביתר לחץ דם
• שקלול סיכונים מול תועלות בטיפול התרופתי
• תמליל מלא

הצלחה ארוכת טווח בטיפול ביתר לחץ דם

ד"ר אהוד גרוסמן, MD, מציג מקרה מרשים של הצלחה ארוכת טווח בטיפול ביתר לחץ דם. הוא מתאר מטופל בן 60 עם יתר לחץ דם חמור, סוכרת, ונזק לאיברי מטרה. לחץ הדם הסיסטולי של המטופל עמד על 200 mmHg. ד"ר גרוסמן רשם לו טיפול תרופתי אנטי-היפרטנסיבי מרובה תרופות. גישה טיפולית אגרסיבית זו הצליחה לאזן את לחץ הדם הגבוה של המטופל במשך עשורים.

המטופל חי עוד 30 שנים, ונפטר מסרטן בגיל 90. באופן קריטי, הוא נמנע מסיבוכים הקשורים ביתר לחץ דם כמו אוטם בשריר הלב או שבץ מוחי. מקרה זה מדגים כי טיפול יעיל ביתר לחץ דם יכול להוסיף עשורים של חיים איכותיים. ד"ר אנטון טיטוב, MD, וד"ר גרוסמן דנים כיצד תוצאה זו מדגישה את היתרונות המשמעותיים של טיפול עקבי.

השלכות של יתר לחץ דם לא מטופל

ד"ר אהוד גרוסמן, MD, משווה בין סיפור ההצלחה למקרה טרגי של יתר לחץ דם לא מטופל. הוא מספר על חבר קרוב שהיה לו גם יתר לחץ דם וגם סוכרת. אדם זה לא נענה לטיפול התרופתי האנטי-היפרטנסיבי שהותאם לו. למרות אזהרות מרופא עיניים regarding שינויים היפרטנסיביים בכלי הדם בעיניו, הוא המשיך להזניח את הטיפול.

ההשלכות היו הרסניות ובלתי הפיכות. המטופל סבל מדימום תת-עכבישי קטלני במוח, תוצאה ישירה של יתר לחץ דם לא מאוזן. ד"ר אהוד גרוסמן, MD, מדגיש נקודה זו במהלך דיונו עם ד"ר אנטון טיטוב, MD. מקרה זה משמש כתמרור אזהרה חד כי הנזק מיתר לחץ דם הוא לרוב שקט עד להתרחשות אירוע קטסטרופלי.

חשיבות האיזון בערכי לחץ הדם

ד"ר אהוד גרוסמן, MD, מדגיש כי איזון לחץ הדם הוא היבט בלתי מתפשר ברפואה מונעת. יתר לחץ דם הוא לרוב "רוצח שקט", שאינו גורם לכאב או תסמינים בולטים בעת שהוא מחולל נזק חמור. ד"ר אהוד גרוסמן, MD, מסביר כי ברגע שסיבוך כמו שבץ מוחי מתרחש, הנזק הוא קבוע. אין אפשרות להפוך שיתוק או מוגבלויות אחרות על ידי התחלת טיפול בשלב מאוחר יותר.

ניסיונו הקליני של ד"ר גרוסמן מראה שהחיים טומנים בחובם מספיק סיכונים חיצוניים, כמו תאונות. לכן, שליטה בגורם סיכון בר-שינוי כמו יתר לחץ דם היא חיונית. הוא מייעץ למטופלים לא לאתגר את חייהם על ידי התעלמות ממצב בריאותי שניתן לטיפול. פילוסופיה זו היא נושא מרכזי בשיחתו עם ד"ר אנטון טיטוב, MD.

היענות המטופל בטיפול ביתר לחץ דם

היענות המטופל היא אבן היסוד להצלחה בטיפול ביתר לחץ דם. ד"ר אהוד גרוסמן, MD, קובע כי עם היענות לטיפול התרופתי, איזון לחץ הדם ניתן להשגה ב-90% עד 95% מהמקרים. מטרת הטיפול אינה חייבת להיות תמיד הערך האידיאלי של מתחת ל-130/80 mmHg עבור כל מטופל. עם זאת, השגת לחץ דם מאוזן מתחת ל-140/90 mmHg היא ניצחון משמעותי ומאריך חיים עבור רוב המטופלים.

ד"ר אהוד גרוסמן, MD, מדגיש כי חוסר היענות הוא מכשול מרכזי לטיפול יעיל. מקרה החזן שנפטר מדימום מוחי הוא תוצאה ישירה של אי-היענות לטיפול. ד"ר אנטון טיטוב, MD, וד"ר גרוסמן מסכימים כי חינוך המטופלים על החשיבות הקריטית של נטילת התרופות שלהם הוא חלק חיוני בתהליך הקליני.

שקלול סיכונים מול תועלות בטיפול התרופתי

נקודת דיון מרכזית בין ד"ר אנטון טיטוב, MD, לד"ר אהוד גרוסמן, MD, היא שקלול רציונלי של סיכוני הטיפול התרופתי מול תועלותיו. ד"ר גרוסמן מתייחס לחשש פוטנציאלי מהמקרה הראשון שלו—ששימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-היפרטנסיביות עלול להיות קשור לסרטן. הוא טוען כי סיכון נתפס זה נשקל באופן ניכר מול התועלת הוודאית של מניעת שבץ מוחי, אוטם לבבי, ומוות.

החלטות טיפול ביתר לחץ דם חייבות להתבסס על נתונים קליניים בקנה מידה רחב, לא על חששות מבודדים. התועלת המוכחת בהורדת לחץ הדם העורקי היא מניעת אירועים קרדיווסקולריים קטסטרופליים. המסר של ד"ר גרוסמן ברור. הסיכון האמיתי הוא המחלה הלא מטופלת עצמה, לא התרופות השולטות בה ביעילות.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: ד"ר גרוסמן, האם תוכל לחשוב על מקרה קליני שיכול להמחיש חלק מהנושאים שדנו בהם היום regarding טיפול ביתר לחץ דם בהקשר של תסמונת מטבולית והשמנה?

ד"ר אהוד גרוסמן, MD: הדוגמה הטובה ביותר שאוכל לתת היא מלפני 20 או 30 שנה. מטופל שהיה בן 60 באותה עת הגיע אלי. הוא היה סוכרתי וסבל מיתר לחץ דם חמור, עם לחץ דם סיסטולי של 200. היו לו כל תופעות הלוואי של יתר לחץ דם—נזק לאיברי מטרה, היפרטרופיה של החדר השמאלי, ואי-ספיקת כליות קלה.

נתתי לו ארבע תרופות להורדת לחץ הדם. הוא נפטר רק לאחרונה כשהיה בן 90, ללא שאפילו חווה אוטם בשריר הלב או שבץ מוחי. הוא נפטר מסרטן. כמובן, אפשר לומר שהתרופות האנטי-היפרטנסיביות חשפו אותו לסרטן, אך ללא התרופות הוא לא היה חי אפילו חמש שנים.

הוא היה נפטר בגיל 65 או 70, אך הוא שרד עד גיל 90 והיה צלול ופעיל. למרבה הצער, הוא נפטר מסרטן. צריך למות ממשהו, אז הוא נפטר מסרטן.

זה נותן לך דוגמה לכמה חשוב לאזן את לחץ הדם. אי אפשר להסתמך על מקרה בודד עבור החלטות טיפול ביתר לחץ דם; צריך להסתמך על Big Data [נתונים בקנה מידה גדול] ולראות את התועלת בהורדת לחץ הדם העורקי.

אני מאמין שאם המטופל נענה, בכ-90 עד 95% מהמטופלים אני יכול לאזן את לחץ הדם, גם אם לא ל-130 over 80, אז ל-140 over 90 ברוב המקרים.

אני חושב שזה סיפור מאוד חשוב כי הוא מדגיש כיצד ולמה חשוב לשקול סיכונים אמיתיים לעומת סיכונים נתפסים. אם משהו לא גורם לכאב או לכל תסמין אחר, זה לא אומר שהוא אינו נושא סיכונים משמעותיים, כמו יתר לחץ דם.

אי אפשר לחזור назад—ברגע שיש לך שבץ, זהו. אתה נכה, אתה משותק. אי אפשר לחזור назад ולומר, "אופס, אני רוצה לחיות שוב ולקחת תרופות אנטי-היפרטנסיביות." זה מאוחר מדי!

אתה רואה כל כך many patients [הרבה מטופלים] שלא טיפלו ביתר לחץ דם. רק לאחרונה, between Rosh Hashanah and Yom Kippur [בין ראש השנה ליום כיפור] לפני several months ago [כמה חודשים], היה לי חבר טוב שלי. הוא היה חזן, אדם מוכר. היה לו יתר לחץ דם וסוכרת.

הוא לא לקח את התרופות שלו וסיפר לכולם שאני שולט בלחץ הדם שלו, אך אני לא טיפלתי בו כלל. Then he went to an eye doctor, an ophthalmologist [ואז הוא הלך לרופא עיניים, אופטלמולוג], שאמר, "אופס, יש לך שינויים בכלי הדם בעין ואתה צריך להיזהר ולאזן את לחץ הדם שלך." He said, "OK, it will be OK." [הוא אמר, "בסדר, זה יהיה בסדר."]

Then he traveled to the United States and died of a subarachnoid brain hemorrhage [ואז הוא נסע לארצות הברית ונפטר מדימום תת-עכבישי במוח]. זה היה definitely a consequence of untreated hypertension [בהחלט תוצאה של יתר לחץ דם לא מטופל]. So don't challenge your life! [אז אל תאתגרו את חייכם!]

You have to take medications and lower your blood pressure [אתם חייבים לקחת תרופות ולהוריד את לחץ הדם]. Life has enough external risks—accidents, whatever it is [לחיים יש מספיק סיכונים חיצוניים—תאונות, מה שלא יהיה]. If you can control something and prevent diseases, do it [אם אתה יכול לשלוט במשהו ולמנוע מחלות, עשה זאת].

ד"ר אנטון טיטוב, MD: Yes! [כן!] ד"ר גרוסמן, האם יש anything else you'd like to talk about [משהו נוסף שתרצה לדבר עליו]? Are there any questions that I should have asked and didn't ask [האם יש שאלות שהייתי צריך לשאול ולא שאלתי]?

ד"ר אהוד גרוסמן, MD: I think you've covered the topic of hypertension well enough for everyone [אני חושב שכיסית את נושא יתר לחץ הדם היטב עבור כולם]. If someone has more questions, they can contact me, and I would be happy to help and give answers [אם למישהו יש עוד questions [שאלות], הם יכולים ליצור איתי קשר, ואשמח לעזור ולתת answers [תשובות]].

ד"ר אנטון טיטוב, MD: ד"ר גרוסמן, thank you very much for this conversation [תודה רבה לך על השיחה הזו]! I very much appreciate it and look forward to continuing to read your research and sharing your data with patients around the world [אני מאוד מעריך זאת ומצפה להמשיך לקרוא את המחקר שלך ולשתף את הנתונים שלך עם מטופלים around the world [ברחבי העולם]].

ד"ר אהוד גרוסמן, MD: Thank you! My pleasure! [תודה! לעונג!]