טיפול בנאטליזומאב לטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית: מדריך מקיף למטופל

תוכן העניינים

• מבוא: הבנת המחקר
• שיטות המחקר: כיצד בוצע המחקר
• ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות
• מידע בטיחותי: תופעות לוואי וסיכונים
• מסקנות והשלכות קליניות
• מגבלות המחקר
• מידע על המקור

מבוא: הבנת המחקר

טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית מתאפיינת בהופעה לסירוגין של נגעים דלקתיים במוח ובחוט השדרה, הגורמים לנזק לכיסוי המגן של העצבים (דה-מיאלינציה) ולאובדן סיבים עצביים. מחקר פורץ דרך זה בחן גישה חדשה לטיפול בטרשת נפוצה באמצעות פגיעה בנדידת תאי החיסון אל מערכת העצבים.

המחקר התמקד בנאטליזומאב (שם מסחרי Tysabri), השייך למשפחה חדשה של תרופות המכונות מעכבי מולקולות היצמדות סלקטיביות. תרופה זו פועלת על ידי חסימת אינטגרין α4, חלבון על פני השטח של לימפוציטים (תאי חיסון), ומונעת מתאים אלה לחצות את מחסום הדם-מוח ולגרום לדלקת במערכת העצבים המרכזית.

לפני מחקר זה, הטיפולים הזמינים לטרשת נפוצה, כולל אינטרפרון בטא וגלטירמר אצטט, היו יעילים במתינות בלבד, והפחיתו בדרך כלל את שיעור ההתקפים השנתי בכ-שליש. מחקר זה, שהיה ניסוי פאזה 3 שנמשך שנתיים, נועד לאשר את היעילות והבטיחות של טיפול ממושך בנאטליזומאב עבור אנשים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית.

שיטות המחקר: כיצד בוצע המחקר

המחקר גייס 942 מטופלים across 99 מרכזים קליניים באירופה, צפון אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד, החל מ-6 בנובמבר 2001. המשתתפים היו בני 18-50 עם אבחנה של טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, ציוני EDSS (סולם הנכות המורחבת) בין 0-5.0, וחוו לפחות התקף אחד מתועד רפואית ב-12 החודשים שקדמו לניסוי.

המטופלים חולקו באקראי ביחס של 2:1 לקבלת נאטליזומאב (627 מטופלים) או פלצבו (315 מטופלים). קבוצת הנאטליזומאב קיבלה 300 מ"ג בעירוי תוך-ורידי כל ארבעה שבועות למשך עד 116 שבועות. המחקר השתמש בעיצוב מתוחכם שבו הנוירולוגים הבוחנים היו נפרדים מהנוירולוגים המטפלים כדי לשמור על אובייקטיביות בהערכות הנכות.

התוצאים העיקריים שנמדדו היו:

• שיעור ההתקפים הקליניים לאחר שנה
• שיעור התקדמות הנכות המתמשכת (נמדד על ידי EDSS) לאחר שנתיים

מדדים משניים כללו סריקות MRI לאיתור נגעים מוחיים חדשים או מתרחבים הן לאחר שנה והן לאחר שנתיים. העוצמה הסטטיסטית של המחקר עמדה על 90% כדי לאתר הבדלים משמעותיים, תוך התחשבות בשיעור נשירה משוער של 15-20% לאורך תקופת השנתיים.

ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות

התוצאות הדגימו יתרונות משמעותיים עבור מטופלים שקיבלו נאטליזומאב בהשוואה לפלצבו. לאחר שנתיים של טיפול, נאטליזומאב הפחית את הסיכון להתקדמות נכות מתמשכת ב-42% (יחס סיכונים 0.58; רווח בר-סמך 95%: 0.43 עד 0.77; P<0.001). ההסתברות המצטברת להתקדמות נכות הייתה 17% בקבוצת הנאטליזומאב לעומת 29% בקבוצת הפלצבו.

לאחר שנה, נאטליזומאב הפחית את שיעור ההתקפים הקליניים ב-68% (P<0.001). שיעור ההתקפים השנתי היה 0.26 בקבוצת הנאטליזומאב לעומת 0.81 בקבוצת הפלצבו. יתרון זה נשמר לאחר שנתיים, עם הפחתה של 59% בסיכון להתקפים לאורך כל תקופת המחקר עם נאטליזומאב.

תוצאות ה-MRI היו מרשימות במיוחד. נאטליזומאב הוביל להפחתה של 83% בהצטברות נגעים היפראינטנסיביים חדשים או מתרחבים שהתגלו ב-MRI משוקלל T2 לאורך שנתיים. המספר הממוצע של נגעים היה 1.9 עם נאטליזומאב לעומת 11.0 עם פלצבו (P<0.001). עוד יותר בולט, MRI עם גדוליניum גילה 92% פחות נגעים בקבוצת הנאטליזומאב הן לאחר שנה והן לאחר שנתיים (P<0.001).

ממצאים משמעותיים נוספים כללו:

• 57% מהמטופלים שקיבלו נאטליזומאב לא פיתחו נגעים חדשים או מתרחבים לאורך שנתיים, לעומת 15% בלבד ממקבלי הפלצבו
• 77% ממקבלי הנאטליזומאב היו חופשיים מהתקפים לאחר שנה, לעומת 56% ממקבלי הפלצבו
• 67% ממקבלי הנאטליזומאב היו חופשיים מהתקפים לאחר שנתיים, לעומת 41% ממקבלי הפלצבו
• 97% ממקבלי הנאטליזומאב לא היו עם נגעים מוגברים בגדוליניום לאחר שנתיים, לעומת 72% ממקבלי הפלצבו

מידע בטיחותי: תופעות לוואי וסיכונים

לאורך שנתיים המחקר, 95% ממקבלי הנאטליזומאב ו-96% ממקבלי הפלצבו דיווחו על לפחות תופעת לוואי אחת. תופעות לוואי שהיו נפוצות משמעותית יותר בקבוצת הנאטליזומאב כללו עייפות (27% לעומת 21% עם פלצבו, P=0.048) ותגובות אלרגיות (9% לעומת 4%, P=0.012).

תגובות רגישות-יתר מכל סוג התרחשו ב-25 מטופלים שקיבלו נאטליזומאב (4%), עם תגובות רגישות-יתר חמורות ב-8 מטופלים (1%). חומרת תופעות הלוואי הייתה דומה בין הקבוצות, כאשר רוב האירועים דורגו כבעלי חומרה בינונית.

אירועים חמורים היו למעשה פחות נפוצים בקבוצת הנאטליזומאב (19%) בהשוואה לקבוצת הפלצבו (24%, P=0.06), בעיקר בשל פחות התקפי טרשת נפוצה שנדרשו לטיפול. האירוע החמור הנפוץ ביותר היה התקף טרשת נפוצה עצמו (6% עם נאטליזומאב לעומת 13% עם פלצבו, P<0.001).

שני מקרי מוות התרחשו במהלך המחקר, שניהם בקבוצת הנאטליזומאב. מטופל אחד נפטר ממלנומה ממארת ומטופל נוסף מהרעלת אלכוהול. החוקרים קבעו שאף אחד ממקרי המוות לא היה קשור לתרופת המחקר.

ממצא חשוב היה שמטופלים שהפסיקו את הנאטליזומאב לא חוו פעילות מחלה מוגברת, אם כי תסמיני הטרשת הנפוצה שלהם חזרו לרמות שלפני הטיפול.

מסקנות והשלכות קליניות

מחקר זה הדגים שנאטליזומאב מפחית משמעותית הן את התקדמות הנכות והן את שיעורי ההתקפים הקליניים בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית. הירידה של 42% בהתקדמות הנכות והירידה של 68% בשיעור ההתקפים לאחר שנה מייצגות חלק מההשפעות הטיפוליות המשמעותיות ביותר שנצפו בניסויים קליניים בטרשת נפוצה.

ההפחתה הדרמטית בפעילות הנגעים ב-MRI (83-92% הפחתה) מספקת עדות אובייקטיבית לכך שנאטליזומאב מדכא effectively את התהליך הדלקתי בטרשת נפוצה. זה מאשר שפגיעה בנדידת תאי החיסון through מחסום הדם-מוח היא גישה טיפולית תקפה לטרשת נפוצה.

עבור מטופלים, תוצאות אלו מצביעות על כך שנאטליזומאב עשוי להציע שליטה טובה יותר במחלה בהשוואה לטיפולים הזמינים previously. התרופה הראתה יתרונות משמעותיים הן במדדים קליניים (התקפים ונכות) והן במדדים רדיוגרפיים (נגעי MRI), דבר המצביע על השפעות משנות-מחלה מקיפות.

מגבלות המחקר

למרות שמחקר זה הדגים תוצאות מרשימות, יש לשקול מספר מגבלות. משך הניסוי של שנתיים עשוי שלא ללכוד יתרונות או סיכונים ארוכי טווח שעלולים להופיע עם טיפול מורחב. המחקר excluded מטופלים עם צורות פרוגרסיביות של טרשת נפוצה (פרוגרסיבית ראשונית, פרוגרסיבית משנית, או התקפית-פרוגרסיבית), כך שהתוצאות חלות only על אלה עם צורות התקפיות-הפוגתיות של המחלה.

מטופלים עם נכות מתקדמת יותר (EDSS >5.0) הוצאו, מה שמגביל את הבנתנו כיצד נאטליזומאב פועל בשלבים מאוחרים יותר של טרשת נפוצה. המחקר גם excluded מטופלים שהשתמשו לאחרונה בתרופות אחרות לטרשת נפוצה, מה שאומר שאנו לא יודעים כיצד נאטליזומאב משווה directly לטיפולים אחרים או כיצד הוא פועל בשילוב איתם.

יחס ההקצאה האקראית 2:1 meant שמטופלים נוספים קיבלו את התרופה הפעילה מאשר פלצבו, מה שעלול להשפיע על התוצאות, although שיטות סטטיסטיות התחשבו בעיצוב זה. לבסוף, פרופיל הבטיחות ארוך הטווח beyond שנתיים דורש חקירה נוספת.

מידע על המקור

כותרת המאמר המקורי: A Randomized, Placebo-Controlled Trial of Natalizumab for Relapsing Multiple Sclerosis

מחברים: Chris H. Polman, Paul W. O'Connor, Eva Havrdova, Michael Hutchinson, Ludwig Kappos, David H. Miller, J. Theodore Phillips, Fred D. Lublin, Gavin Giovannoni, Andrzej Wajgt, Martin Toal, Frances Lynn, Michael A. Panzara, Alfred W. Sandrock, and the AFFIRM Investigators

פרסום: New England Journal of Medicine, 2 במרץ 2006, כרך 354, מספר 9, עמודים 899-910

מזהה ClinicalTrials.gov: NCT00027300

מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר peer-reviewed שפורסם originally ב-New England Journal of Medicine. הוא משמר את כל הממצאים, נקודות הנתונים והמסקנות המשמעותיות מהפרסום המדעי המקורי while making המידע נגיש למטופלים ולמטפלים.