אופטימיזציה של שיקום הברך: הימנעות מטעויות נפוצות לאחר פציעה וניתוח

קפיצה לפרק

• סכנות הקיבוע והנמק הסחוסי בברך
• פעילות יתר מול תת-פעילות: מציאת האיזון השיקומי
• תפקיד ניהול הכאב בהצלחת השיקום
• מדוע השיקום חייב להיות מותאם לפציעה הספציפית
• האתגר בשחזור טווח התנועה המלא
• חשיבות ההדרכה המקצועית להחלמת הברך

סכנות הקיבוע והנמק הסחוסי בברך

ד"ר פבלו גלבר, MD, מזהה קיבוע ממושך של הברך כאחת הטעויות המזיקות ביותר שהמטופל יכול לעשות. הוא מציין כי מטופלים רבים מגיעים למשרדו שבועות לאחר פציעה או ניתוח כשהברך שלהם נשמרת ישרה לחלוטין. קיבוע זה גורם נזק רב יותר מאשר רק נוקשות המפרק. הסחוס בתוך מפרק הברך דורש תנועה לתזונה ובריאות.

ד"ר פבלו גלבר, MD, מזהיר באזהרה חמורה: קיבוע הורג את הסחוס. ברגע שרקמת הסחוס מתה, אי אפשר להחיותה או להחזירה לחיים. זה יוצר בעיה ניוונית קבועה בתוך המפרק. לכן, הגנה על הסחוס לאחר כל פציעת ברך, כולל טראומת מניסקוס או קרעי רצועות, דורשת תנועה מוקדמת וזהירה.

פעילות יתר מול תת-פעילות: מציאת האיזון השיקומי

מטופלים נופלים לעתים קרובות לאחת משתי קטגוריות בעייתיות במהלך שיקום הברך. ד"ר פבלו גלבר, MD, מסביר כי חלק מהמטופלים עם פציעת ברך אחרונה עושים יותר מדי. הם דוחפים מעבר לגבולותיהם הפיזיים, ומחמירים פוטנציאלית את הרקמות המחלים. מאמץ יתר זה יכול לעכב החלמה ממצבים כמו קרע ACL או תיקון מניסקוס.

הטעות ההפוכה נפוצה לא פחות. מטופלים רבים הופכים לחוששים ועושים מעט מדי. הם נמנעים מתרגילים שנקבעו מפחד לגרום נזק נוסף או לחוות כאב. תת-פעילות זו מונעת את החיזוק והתנועה הנחוצים להחלמה מלאה. ד"ר פבלו גלבר, MD, מדגיש שמציאת האיזון הנכון בין פעילות למנוחה היא קריטית להחלמת קרעי רצועות ופציעות ברך אחרות.

תפקיד ניהול הכאב בהצלחת השיקום

כאב הוא גורם משמעותי שמפריע לתוכניות שיקום ברך רבות. ד"ר פבלו גלבר, MD, מציין שמטופלים רבים נותנים לכאב לנצח. כאשר התרגילים הופכים לאי-נוחים, הם מפסיקים לחלוטין במקום לעבוד בטווח נסבל. חשש זה גורם ישירות לתוצאות שיקום גרועות.

המטרה אינה להתאמן דרך כאב חמור אלא לנהל אי-נוחות ביעילות. תוכנית פיזיותרפיה נכונה תכלול אסטרטגיות לשליטה בכאב, המאפשרות למטופל לבצע תנועות שמקדמות החלמה מבלי לגרום נזק משמעותי. לתת לכאב לקבוע לחלוטין את רמות הפעילות יכול להוביל לנוקשות וחולשה שד"ר גלבר מזהיר מפניהן.

מדוע השיקום חייב להיות מותאם לפציעה הספציפית

אין תרגיל אוניברסלי שהוא inherently שגוי עבור הברך; ההקשר הוא הכל. ד"ר גלבר נותן דוגמה ברורה המבדילה בין שני הליכים שונים. לאחר ניתוח לפציעה במפרק הפיקה-ירך, נשיאת משקל וכיפוף עמוק של הברך מוגבלים לרוב בשבועות הראשונים כדי להגן על התיקון.

לעומת זאת, פרוטוקול השיקום שונה לחלוטין לאחר הליך השתלת סחוס. כדי שהשתל הסחוסי יתאחה וימלא כראוי, מעודדים תנועה. ד"ר פבלו גלבר, MD, מדגיש שככל שהברך נעה לאחר ניתוח ספציפי זה, התוצאה טובה יותר. זה מדגיש את החשיבות הקריטית של מעקב אחר הוראות ספציפיות ומותאמות אישית של המנתח והפיזיותרפיסט.

האתגר בשחזור טווח התנועה המלא

ברגע שהברך הייתה מקובעת למשך תקופה ממושכת, השגת טווח תנועה מלא הופך לאתגר משמעותי. ד"ר גלבר מציין שהבעיה אינה רק להתגבר על נוקשות בשרירים וברצועות. הבריאות הבסיסית של המפרק עצמו נפגעה מחוסר התנועה.

זה הופך את תהליך השיקום לארוך יותר, קשה יותר ופוטנציאלית פחות מוצלח. המטרה העיקרית של שיקום מוקדם היא למנוע מהנוקשות הזו להשתרש. תנועה עקבית ומונחית עוזרת לשמור על ניידות המפרק ומונעת סיבוכים הנובעים מברך קפואה.

חשיבות ההדרכה המקצועית להחלמת הברך

ניווט מוצלח של שיקום הברך דורש פיקוח מקצועי. כפי שד"ר אנטון טיטוב, MD, דן עם ד"ר פבלו גלבר, MD, ניהול עצמי של החלמה מפציעת ברך מורכבת מלא בטעויות פוטנציאליות. פיזיותרפיסט מיומן מתרגם את הפרוטוקול של המנתח לשגרה יומית בטוחה ויעילה.

הדרכה מומחית זו עוזרת למטופלים להבין איזה כאב הוא נורמלי ואילו סימנים מעידים על בעיה. היא מספקת את המבנה כדי להימנע מפעילות יתר ותת-פעילות. מעקב אחר התוכנית המדויקת שתוכננה על ידי מומחים כמו ד"ר פבלו גלבר, MD, הוא הדרך הבטוחה ביותר להשבת תפקוד הברך ומניעת סיבוכים ארוכי טווח כמו דלקת מפרקים פוסט-טראומטית.

תמליל מלא

ד"ר פבלו גלבר, MD: מהן הטעויות הנפוצות שמטופלים עושים בבחירת טיפול לטראומת מניסקוס בברך, קרעי רצועות, או פציעה במפרק הפיקה-ירך? שוב, יש שתיים או שלוש קטגוריות.

קטגוריה אחת היא מטופלים עם פציעת ברך אחרונה. אתה תוהה מה הם היו צריכים לעשות, אבל בדרך כלל אתה מוצא מטופלים שעושים יותר מדי. הם חורגים מהגבולות שלהם.

לצערנו, יש מטופלים רבים עם טראומת מניסקוס או פציעת רצועות ברך שלא עושים מה שהם היו צריכים לעשות כי הם מודאגים. הם סוג של חוששים.

במקרים אלה, במקום לשאול אילו תרגילי שיקום מטופלים לא מבצעים היטב, הגורם לשיקום גרוע הוא העובדה שמטופלים לא מבצעים תרגילים בגלל הכאב. המטופל נותן לכאב לנצח. זו בעיה מאוד אמיתית עבור תהליך שיקום ברך טוב.

אין תרגיל ספציפי אחד שאני מחשיב כמזיק או שגוי עבור הברך. זה תלוי.

לדוגמה, אם אתה מטפל במפרק הפיקה-ירך, אתה לא יכול לאפשר נשיאת משקל וכיפוף הברך בשבועות הראשונים לאחר הניתוח. אבל אם אתה מבצע השתלת סחוס, למשל, זה שונה. ככל שאתה מזיז את הברך, כך השתל הסחוסי מתמלא טוב יותר.

שוב, אני חושב שהבעיה הגרועה ביותר עבור הברך היא לשמור אותה מקובעת. לצערי, אני רואה זאת במקרים רבים.

אני רואה מטופלים מגיעים למשרדי לאחר שבועות של קיבוע הברך. הברך שלהם נשמרה ישרה.

הבעיה אז היא לא רק לשחזר את טווח התנועה המלא. קיבוע גם הורג את הסחוס.

ברגע שהסחוס מת, אין החייאה של סחוס. הסחוס לא חוזר לחיים.

אנחנו חייבים להגן על הסחוס בכל מצב פציעת ברך על ידי הזזת הברך.