ניהול פרפור פרוזדורים בקשישים: איזון בין סיכון לשבץ מוחי לדימום

קפיצה לפרק

• פרפור פרוזדורים בקשישים: שכיחות הולכת וגוברת
• נוגדי קרישה: טיפול חובה למניעת שבץ מוחי
• חוסר היעילות של אספירין למניעת שבץ מוחי
• אסטרטגיות לניהול סיכון דימום בחולים קשישים
• יתרונות נוגדי הקרישה הישירים הפומיים עבור חולים קשישים
• תמליל מלא

פרפור פרוזדורים בקשישים: שכיחות הולכת וגוברת

שכיחות פרפור פרוזדורים עולה באופן דרמטי עם הגיל. ד"ר פייר מאנוצ'י, MD, מציין כי 70% מהחולים עם הפרעת קצב נפוצה זו הם בין הגילאים 65 ל-85. הבעיה חמורה במיוחד באוכלוסיות המבוגרות ביותר, שם לאחד מכל עשרה individuals בגיל 80 ומעלה יש פרפור פרוזדורים.

שכיחות גבוהה זו מהווה דאגה קלינית מרכזית הנגרמת מההזדקנות הדמוגרפית של מדינות בעלות הכנסה גבוהה. השיחה בין ד"ר אנטון טיטוב, MD, לד"ר פייר מאנוצ'י, MD, מדגישה כי טיפול באבחנה זו באוכלוסייה מזדקנת הופך לנושא בריאות ציבור קריטי יותר ויותר.

נוגדי קרישה: טיפול חובה למניעת שבץ מוחי

ד"ר פייר מאנוצ'י, MD, חד-משמעי בעמדתו: טיפול בנוגדי קרישה הוא טיפול חובה עבור רוב החולים הקשישים עם פרפור פרוזדורים. הסיבה העיקרית היא הסיכון המוגבר משמעותית לשבץ מוחי ולתסחיף מערכתי הקשורים לאבחנה.

הוא מתאר את הדילמה הקלינית כ"בין סילה לכריבדיס", מטפורה קלאסית ללכודות בין שני סכנות. עם זאת, הוא מאמין firmly כי הסיכון לשבץ מוחי הרסני גבוה בהרבה מהסיכון לאירוע דימום משמעותי. לכן, סיכון הדימום הוא אחד שהקלינאים והחולים חייבים לקבל כדי להשיג את התועלת הגדולה יותר של מניעת שבץ מוחי.

חוסר היעילות של אספירין למניעת שבץ מוחי

נקודה מרכזית שד"ר פייר מאנוצ'י, MD, מדגיש היא חוסר היעילות של אספירין להגנה על חולים קשישים עם פרפור פרוזדורים מפני שבץ מוחי. הוא מביע דאגה מנטייה among רופאים מסוימים לנטוש טיפול בנוגדי קרישה appropriate במבוגרים very old מתוך פחד, ובמקום זאת לרשום אספירין.

גישה זו, אף שהיא עשויה להרגיש safer, אינה מספקת הגנה adequate against תסחיף. הניתוח של ד"ר מאנוצ'י מאשר כי אספירין אינו תחליף suitable לטיפול appropriate בנוגדי קרישה באוכלוסיית חולים בסיכון גבוה זו, תובנה קריטית מהדיון שלו עם ד"ר אנטון טיטוב, MD.

אסטרטגיות לניהול סיכון דימום בחולים קשישים

בעודו תומך בטיפול בנוגדי קרישה, ד"ר פייר מאנוצ'י, MD, מכיר בכך שסיכון הדימום indeed גבוה יותר בשנות השמונים והתשעים לחיים compared to חולים צעירים יותר. סיכון מוגבר זה כולל אירועי דימום מוחי ומערכת העיכול.

הוא מתאר אסטרטגיות מעשיות להפחתת סיכון זה. זה כרוך בשימוש בנוגדי קרישה "בהרבה תשומת לב". גישה common היא לרשום מינונים נמוכים יותר של נוגדי קרישה ישירים פומיים (Direct Oral Anticoagulants, DOACs) עבור חולים קשישים. יתר על כן, הוא מדגיש את ההכרח לעקוב after חולים פגיעים these very closely לאורך הטיפול שלהם כדי להבטיח safety ו-efficacy.

יתרונות נוגדי הקרישה הישירים הפומיים עבור חולים קשישים

ד"ר פייר מאנוצ'י, MD, מדגיש את היתרונות particular של נוגדי קרישה ישירים פומיים עבור האוכלוסייה הגריאטרית. הוא מציין כי paradoxically, בגילאים very advanced, הסיכון לשבץ מוחי catastrophic becomes even higher relative to הסיכון לדימום, מה שהופך את ה-DOACs especially worthy of use.

הוא מצביע על יתרונות מעשיים significant המשפרים את איכות החיים וההיענות של החולים. עבור חולה בן 80, נסיעות תכופות למרפאת נוגדי קרישה לצורך monitoring יכולות להיות נטל major. DOACs מבטלים את הצורך בבקרה מעבדתית סדירה (בדיקת INR), ומפשטים את הטיפול. קלות שימוש זו מובילה לשיעורי היענות much higher, ומבטיחה הגנה continuous against שבץ מוחי.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אז שכיחות פרפור פרוזדורים עולה עם הגיל. 70% מהחולים עם פרפור פרוזדורים הם בין הגילאים 65 ל-85. חולים עם פרפור פרוזדורים נמצאים בסיכון גבוה יותר לקרישי דם ולתסחיף. אך באותו זמן, חולים קשישים עם פרפור פרוזדורים נמצאים בסיכון גבוה יותר לדימום כסיבוך של טיפול בנוגדי קרישה.

כיצד לשקול correctly איזון זה? כיצד בוחרים את התרופות ואת המשטרים למניעת קרישי דם בחולים קשישים עם פרפור פרוזדורים?

ד"ר פייר מאנוצ'י, MD: בסדר, כפי שציינת, באנשים בגיל 80 ומעלה, לאחד מכל עשרה יש פרפור פרוזדורים, אם not more. Also, במבוגרים צעירים או אנשים מבוגרים, פרפור פרוזדורים הוא בעיה big ובעיה increasing, probably בגלל ההזדקנות של האוכלוסייה, at least במדינות בעלות הכנסה גבוהה.

As you mentioned, אנחנו between סילה וכריבדיס, as I wrote באחד המאמרים you read. I think that טיפול בנוגדי קרישה הוא must-have בחולים עם פרפור פרוזדורים. It is so because הסיכון לשבץ מוחי much higher than דימום. So הדימום הוא risk that you must take.

I don't like הנטייה among רופאים של אנשים מבוגרים being abandoned, although רופאים scared, particularly עבור very older adults, and give them אספירין. אספירין does not protect against הסיכון לשבץ מוחי ולתסחיף.

So I think הסיכון לדימום should be taken and נוגדי קרישה used. Of course, you have to consider, as I told you, גורמים אחרים. הסיכון לדימום, particularly בחולים צעירים עם פקקת ורידים עמוקים או חולים צעירים עם פרפור פרוזדורים, הסיכון לדימום מוחי ולדימום מערכת העיכול less than הסיכון לדימום בחולה בשנות השמונים שלו.

Again, you have to take סיכון דימום זה. It is being taken even if חולה over 90 years of age. Of course, you use נוגדי קרישה with a lot of attention. Usually, we use מינונים נמוכים יותר של נוגדי קרישה ישירים פומיים.

And of course, we monitor them very closely. But I would say, paradoxically, at that old age, הסיכון לשבץ מוחי higher than הסיכון לדימום. So נוגדי הקרישה, and particularly נוגדי הקרישה הישירים הפומיים, are worthy of being used בפרפור פרוזדורים.

For הסיבות that I mentioned, עבור חולה בן 80 לבקר במרפאת נוגדי קרישה may be a problem. So ההיענות became much higher with השימוש בנוגדי קרישה ישירים פומיים, which are taken orally. So there is no need for בקרה מעבדתית.