מניעת סרטן השד: השוואה בין טמוקסיפן ומעכבי ארומטאז

קפיצה לפרק

• סקירה כללית: טמוקסיפן לעומת אנסטרוזול
• מצב גיל המעבר ובחירת הטיפול
• תופעות הלוואי והסיכונים של טמוקסיפן
• ניתוח סיכון-תועלת עבור מטופלות
• הגנה ארוכת טווח ושימוש
• תמלול מלא

סקירה כללית: טמוקסיפן לעומת אנסטרוזול

ד"ר מארק ליפמן, MD, מספק השוואה ברורה בין טמוקסיפן למעכבי ארומטאז כמו אנסטרוזול לכימותרפיה מונעת של סרטן השד. טמוקסיפן הוא התרופה המוכרת יותר, לאחר שנים של שימוש. מעכבי ארומטאז מייצגים גישה מודרנית יותר להפחתת הסיכון לסרטן השד באוכלוסיות מטופלות מתאימות.

ד"ר אנטון טיטוב, MD, חוקר עם ד"ר ליפמן את אפשרויות הטיפול הללו כדי להבין את תפקידיהן respective בקליניקה. הבחירה בין תרופות אלה תלויה מאוד בגורמים ספציפיים למטופלת ובמצב גיל המעבר.

מצב גיל המעבר ובחירת הטיפול

מצב גיל המעבר הוא הגורם הקריטי הקובע את הטיפול המתאים למניעת סרטן השד. ד"ר מארק ליפמן, MD, מסביר שמעכבי ארומטאז אינם יכולים לשמש בנשים לפני גיל המעבר בשל פעילות השחלות. כאשר ריכוז האסטרוגן יורד עקב מעכב ארומטאז, הגונדוטרופינים עולים ומגרים את השחלות לייצר יותר אסטרוגן, ובכך מתגברים על החסימה התרופתית.

מנגנון זה פועל ביעילות רק בנשים לאחר גיל המעבר ששחלותיהן חדלו לתפקד. ד"ר מארק ליפמן, MD, מציין שבעוד שסרטן שד לפני גיל המעבר הוא טרגי, הרוב המכריע של מקרי סרטן השד מתרחשים בנשים לאחר גיל המעבר, עם גיל חציוני לאבחון של 56 שנים.

תופעות הלוואי והסיכונים של טמוקסיפן

ד"ר מארק ליפמן, MD, מתייחס לפרופיל תופעות הלוואי הספציפי של טמוקסיפן המדאיג מטופלות ורופאים כאחד. התרופה נושאת סיכון לתרומבוז ולעיתים לתסחיף ריאתי, תופעות לוואי חמורות הדורשות שיקול זהיר. סקירה מתאימה של המטופלת יכולה לזהות אלה עם היסטוריה של תרומבוז, השמנת יתר, או חוסר פעילות, ומאפשרת שימוש בטוח יותר בטמוקסיפן.

בנוסף, בערך אישה אחת מתוך 150 הנוטלת טמוקסיפן במשך חמש שנים תפתח סרטן רירית רחם בדרגה נמוכה. ד"ר מארק ליפמן, MD, מדגיש שסרטן זה ניתן לרוב לטיפול בקלות באמצעות כריתת רחם, אך הסיכון כמובן מעורר דאגה among מטופלות השוקלות כימותרפיה מונעת.

ניתוח סיכון-תועלת עבור מטופלות

ד"ר מארק ליפמן, MD, מספק הקשר קריטי להבנת יחס הסיכון-תועלת של כימותרפיה מונעת לסרטן השד. טמוקסיפן מפחית את הסיכון לסרטן שד קטלני ב-50%, וזה חייב להישקל against הסיכון הקטן יותר לסרטן רירית הרחם. חישוב סיכון-תועלת זה מיטיב עם הטיפול עבור most מועמדות מתאימות, אם כי ד"ר ליפמן מודה שמטופלות often מתקשות עם חשיבה סטטיסטית מסוג זה.

ד"ר אנטון טיטוב, MD, דן עם ד"ר ליפמן בגישה ההגיונית של המתנה עד לאחר גיל המעבר כדי להשתמש במעכבי ארומטאז היעילים יותר. אסטרטגיה זו תמנע most מקרי סרטן השד while תימנע מהסיכונים הספציפיים associated עם טמוקסיפן בנשים לפני גיל המעבר.

הגנה ארוכת טווח ושימוש

ההשפעות המגנות של טמוקסיפן מפגינות אריכות ימים remarkable according לד"ר מארק ליפמן, MD. שני מחקרים קליניים massive עם over 10,000 מטופלות הוכיחו את efficacy של טמוקסיפן כסוכן כימותרפיה מונעת. ההגנה מחמש שנים בלבד של שימוש בטמוקסיפן נמשכת שנים רבות לאחר מכן, ומספקת הפחתת סיכון מתמשכת.

למרות efficacy מוכחת זו, ד"ר מארק ליפמן, MD, מציין שמעכבי ארומטאז אינם widely used למניעת סרטן השד. הוא רואה בכך unfortunate במיוחד given שסרטן השד remains הממאירות הנפוצה ביותר בנשים. אפילו סרטן שד לא-פולשני carries תחלואה substantial, מה שהופך אסטרטגיות מניעה effective לחשובות critically.

תמלול מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: טמוקסיפן מוכר more widely ממעכבי ארומטאז such as אנסטרוזול. האם אנסטרוזול היא תרופה more modern לכימותרפיה מונעת של סרטן השד? כיצד יש לשקול את השיקול?

ד"ר מארק ליפמן, MD: ראשית, מעכבי ארומטאז really cannot לשמש בנשים לפני גיל המעבר. אך הרוב המכריע של מקרי סרטן השד הם בנשים לאחר גיל המעבר, so זה not a huge problem.

You cannot להשתמש במעכבי ארומטאז בנשים לפני גיל המעבר because you have שחלות מתפקדות. If you reduce ריכוזי אסטרוגן עם מעכב ארומטאז, הגונדוטרופינים עולים. Then you מגרה שחלה מתפקדת, and you מייצרת more אסטרוגן, so you מתגברת על החסימה.

You cannot לעשות זאת באישה לאחר גיל המעבר because שחלותיה not עובדות anymore. So הגונדוטרופינים העולים שלה not מעלים את ריכוזי האסטרוגן. מעכבי ארומטאז primarily משמשים בנשים לאחר גיל המעבר.

Now, לטמוקסיפן do rarely יש כמה רעילות that are מדאיגות—תרומבוז and occasionally תסחיף ריאתי. That's a serious side effect; no question about it.

But if you בודקת מטופלות to find those who have had היסטוריה קודמת of תרומבי, who are inactive, who have השמנה, you can להשתמש בטמוקסיפן reasonably safely.

אישה אחת out of 150 הנוטלת טמוקסיפן for five years תפתח סרטן רירית רחם low-grade, readily ניתן לטיפול by כריתת רחם. If you're a normal person and you not have any risks at all, and someone tells you a drug might cause סרטן רירית הרחם, you might say you'll have nothing to do with it.

But of course, that has a יחס סיכון-תועלת. If you can reduce your risk of a מחלה קטלנית—סרטן השד—by 50%, you run half of the סרטן רירית הרחם. Obviously, if you're playing the odds, it's what you would do here.

But most people not play odds like that correctly. They just get afraid and not do things.

So for נשים לאחר גיל המעבר, it's טמוקסיפן versus אנסטרוזול at this point. For נשים לפני גיל המעבר, טמוקסיפן does work as a סוכן כימותרפיה מונעת that was proven in two huge studies involving, as I said, north of 10,000 מטופלות.

הסיכון לסרטן השד is much lower בנשים under the age of 50 than we think. Tragically, it's a סרטן שד לפני גיל המעבר. הגיל החציוני של סרטן השד is 56 years of age; most patients are לאחר גיל המעבר.

But there are benefits remarkable במחקרי המניעה הקליניים הללו, which had been followed up for many years. Five years taking טמוקסיפן, ההגנה persists for so in many cases, you might say this.

Why not we wait till women are לאחר גיל המעבר and then give them a מעכב ארומטאז, which is more effective? You are going to be preventing most סרטן השד. And that makes sense to me too; I would take half a loaf here.

These מעכבי ארומטאז just aren't widely used to prevent סרטן השד. And it's very unfortunate because סרטן השד is still the most common malignancy of women overwhelmingly, and then the morbidities associated even with סרטן שד לא-פולשני are substantial.