השוואה בין אוקרליזומב לנטליזומב לטיפול בטרשת נפוצה: מחקר עולם אמיתי בן 5 שנים

תוכן העניינים

• מבוא: הבנת הטיפולים בטרשת נפוצה
• אופן ביצוע המחקר
• תוצאות מפורטות של המחקר
• השוואת בטיחות הטיפולים
• משך ההמשכיות הטיפולית
• משמעות הממצאים עבור מטופלים
• מגבלות המחקר
• המלצות למטופלים
• מידע על המקור

מבוא: הבנת הטיפולים בטרשת נפוצה

טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS) היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית, כולל המוח וחוט השדרה. במהלך שני העשורים האחרונים, אפשרויות הטיפול התרחבו באופן דרמטי עם פיתוח טיפולים משניי מהלך מחלה (Disease-Modifying Therapies, DMTs) הפועלים במנגנונים שונים לשליטה במחלה.

בין הטיפולים היעילים ביותר נמצאים נוגדנים מונוקלונליים, כולל נטליזומב (הנמכר תחת השם Tysabri) ואוקרליזומב (הנמכר תחת השם Ocrevus). טיפולים בעלי יעילות גבוהה אלה מומלצים לעיתים קרובות בשלב מוקדם של המחלה כדי למנוע נזק בלתי הפיך והצטברות נכות. עם זאת, עד כה, נתונים מוגבלים לטווח ארוך היו זמינים להשוואה בין שני טיפולים אלה בהקשרי עולם אמיתי מחוץ למחקרים קליניים.

נטליזומב פועל על ידי מניעת כניסת תאי מערכת החיסון למוח ולחוט השדרה, בעוד שאוקרליזומב מכוון ומדלל תאי B התורמים לדלקת בטרשת נפוצה. מחקר זה נועד לספק למטופלים ולקלינאים נתונים מקיפים בני 5 שנים על אופן השוואת טיפולים אלה מבחינת יעילות, בטיחות ומשך ההמשכיות הטיפולית האופייני.

אופן ביצוע המחקר

חוקרים ביצעו ניתוח רטרוספקטיבי של 308 מטופלים עם טרשת נפוצה שטופלו בשתי בתי חולים אוניברסיטאיים באיטליה - אוניברסיטת ספיינצה ברומא ואוניברסיטת נאפולי "פדריקו השני". המחקר כלל 168 מטופלים שטופלו בנטליזומב ו-140 שטופלו באוקרליזומב, עם תקופת מעקב ממוצעת של 75.7 חודשים (כ-6.3 שנים).

כדי להבטיח השוואות הוגנות בין שתי קבוצות הטיפול, החוקרים השתמשו בשיטה סטטיסטית הנקראת התאמת ניקוד נטייה. טכניקה זו יצרה 70 זוגות מותאמים של מטופלים (140 מטופלים בסך הכל) שהיו דומים מבחינת גיל, מין, סטטוס טיפול קודם, סוג הטרשת הנפוצה, משך המחלה ופעילות המחלה בבסיס. לאחר ההתאמה, לשתי הקבוצות היה מעקב ממוצע של 55.9 חודשים (כ-4.7 שנים).

המחקר העריך שלושה תוצאים עיקריים:

• יעילות: נמדדה על ידי "היעדר עדות לפעילות מחלה" (NEDA-3), שמשמעותו אין התקפים, אין נגעי MRI חדשים, ואין התקדמות נכות מאושרת
• בטיחות: תיעוד כל האירועים החריגים באמצעות מערכות סיווג רפואיות סטנדרטיות
• המשכיות טיפולית: משך הזמן שמטופלים המשיכו בטיפול לפני הפסקה או החלפה

החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים מתוחכמים כדי להתחשב בהבדלים במשך הטיפול ולהבטיח השוואות מדויקות בין שני הטיפולים.

תוצאות מפורטות של המחקר

המחקר חשף מספר ממצאים חשובים על ביצועי שני טיפולים אלה בפרקטיקה קלינית בעולם אמיתי לאורך כמעט 5 שנות תצפית.

בסימן 5 השנים, 50.5% ממטופלי הנטליזומב ו-65% ממטופלי האוקרליזומב השיגו סטטוס NEDA-3 (היעדר עדות לפעילות מחלה). בעוד שממצא זה מצביע על יתרון מספרי לאוקרליזומב, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית [HR 0.64 (0.34–1.24), p=0.187], כלומר ייתכן שהתרחש באקראי.

בנוגע להתקפים, צוות המחקר צפה ב-7 התקפים בקבוצת הנטליזומב ו-3 בקבוצת האוקרליזומב. התקף אחד אירע בתוך חודש מתחילת נטליזומב והוחרג מניתוק מכיוון שסביר שהציג פעילות ריבאונד מטיפול קודם. ההבדל בשיעורי ההתקפים בין שני הטיפולים לא היה מובהק סטטיסטית [HR 0.41 (0.11–1.57), p=0.193].

פעילות MRI הראתה דפוסים דומים - 7 מטופלים בנטליזומב ו-3 מטופלים באוקרליזומב חוו נגעים חדשים, ללא הבדל משמעותי בין הטיפולים [HR 0.37 (0.10–1.44), p=0.152]. התקדמות נכות, specifically progression independent of relapse activity (PIRA), אירעה בשתי הקבוצות ללא הבדלים משמעותיים [HR 1.43 (0.60–3.40), p=0.417].

ההסתברות להישאר חופשי מפעילות מחלה בנקודות זמן ספציפיות הייתה:

• לאחר שנה: 85.7% עבור נטליזומב לעומת 92.9% עבור אוקרליזומב חופשיים מהתקפים
• לאחר 3 שנים: 82.9% לעומת 90% חופשיים מהתקפים
• לאחר 5 שנים: 82.9% לעומת 90% חופשיים מהתקפים

השוואת בטיחות הטיפולים

ניתוח הבטיחות חשף הבדלים חשובים בין שני הטיפולים. מטופלים שקיבלו אוקרליזומב היו בסיכון גבוה משמעותית לפתח אירועים חריגים compared to those on natalizumab [OR 4.50 (1.53–16.50), p=0.011].

מתוך 140 מטופלים מותאמים, 19 חוו אירועים חריגים - 4 מקבוצת הנטליזומב ו-15 מקבוצת האוקרליזומב. חשוב לציין שאף אחד מהאירועים הללו לא היה מסכן חיים, ורובם סווגו כקלים עד בינוניים.

האירועים החריגים שדווחו כללו:

• תגובות הקשורות לעירוי (נפוצות יותר עם אוקרליזומב)
• זיהומי COVID-19 הדורשים טיפול או אשפוז
• זיהומים אחרים
• חריגות בבדיקות דם כולל אנמיה, לימפוציטופניה והיפוגמגלובולינמיה
• התפתחות מצבים אוטואימוניים (פסוריאזיס, טרומבוציטופניה אוטואימונית)
• מקרה אחד של סרטן שד
• ניתוחים קלים (הסרת פוליפ אנדומטרי)

שבעה מתוך 15 מטופלי האוקרליזומב שחוו אירועים חריגים היו originally part of clinical trial cohorts, מה שעשוי היה להשפיע על תדירות הדיווח.

משך ההמשכיות הטיפולית

המשכיות טיפולית, כלומר משך הזמן שמטופלים המשיכו בטיפול ללא החלפה או הפסקה, הראתה דפוסים מעניינים. בתחילה, הניתוח לא מצא הבדל משמעותי בשיעורי ההפסקה between the two treatments [OR 0.58 (0.26–1.26), p=0.174].

However, when researchers performed a sensitivity analysis excluding patients who transferred to other MS centers (1 natalizumab patient, 8 ocrelizumab patients), they found that natalizumab patients had a higher probability of treatment discontinuation [OR=0.26 (0.09–0.67), p=0.008] compared to ocrelizumab patients.

הסיבות להפסקת הטיפול differed between the two groups:

הפסקות נטליזומב (21 מטופלים):

• 15 due to John Cunningham virus (JCV) positivity
• 1 due to adverse events
• 2 due to pregnancy
• 1 transferred to another center
• 1 lost to follow-up
• 1 due to disability progression

הפסקות אוקרליזומב (14 מטופלים):

• 8 transferred to another MS center
• 2 due to disability progression
• 1 due to adverse events
• 1 due to pregnancy
• 1 lost to follow-up
• 1 due to patient decision

רוב המטופלים שהפסיקו טיפול перешли ל-DMT אחר, עם cladribine being the most common choice after natalizumab discontinuation.

משמעות הממצאים עבור מטופלים

מחקר זה מספק עדות עולם אמיתית יקרת ערך ששני הטיפולים, נטליזומב ואוקרליזומב, הם טיפולים יעילים מאוד לשליטה בטרשת נפוצה לאורך הטווח הארוך. ממצאי היעילות הדומים mean that treatment decisions can be based more on individual patient factors rather than perceived superiority of one medication over the other.

For patients concerned about disease activity, both medications showed strong performance in preventing relapses, new MRI lesions, and disability progression over nearly 5 years of treatment. The similar NEDA-3 rates suggest that either treatment can provide comprehensive disease control when appropriate for the patient's specific MS type and characteristics.

ממצאי הבטיחות indicate that ocrelizumab carries a higher risk of mild to moderate adverse events, particularly infusion reactions, infections, and blood abnormalities. However, no life-threatening events occurred in either group during the study period. This information can help patients and doctors make informed decisions based on individual risk tolerance and health history.

נתוני ההמשכיות הטיפולית suggests that once patients start ocrelizumab, they may be more likely to continue treatment long-term compared to natalizumab, especially when considering the common need to switch from natalizumab due to JCV positivity development.

מגבלות המחקר

While this study provides valuable real-world evidence, several limitations should be considered when interpreting the results. The retrospective design means researchers analyzed existing medical records rather than following patients prospectively with predetermined assessment schedules.

The study population came from only two Italian centers, which may limit how well the findings apply to more diverse populations or different healthcare systems. Additionally, the inclusion of patients who participated in clinical trials may have introduced some bias, as these patients typically receive more intensive monitoring.

The matching process, while statistically rigorous, cannot account for all possible confounding factors that might influence treatment outcomes. Some baseline differences remained between the groups, particularly in treatment duration, which required statistical adjustment.

Finally, the study excluded patients who switched between natalizumab and ocrelizumab, which means the findings may not apply to this specific patient population that sometimes requires sequential treatment with both medications.

המלצות למטופלים

Based on this research, patients and clinicians can consider the following when making treatment decisions:

1. שני הטיפולים יעילים מאוד: אף תרופה לא הראתה עליונות ברורה בשליטה על פעילות מחלת הטרשת הנפוצה לאורך 5 שנים
2. יש לשקול את פרופילי הבטיחות: אוקרליזומב carries a higher risk of mild-to-moderate side effects, particularly infusion reactions and infections
3. יש לדון בסטטוס JCV: Natalizumab requires regular monitoring for John Cunningham virus antibodies, and positive status often necessitates treatment switching
4. יש להעריך המשכיות טיפולית: Ocrelizumab may offer better long-term treatment continuity for some patients
5. יש לשקול גורמים אינדיבידואליים: Treatment choice should consider disease type, previous treatments, reproductive planning, and personal preference

Patients should have detailed discussions with their neurologists about these findings and how they apply to their individual situation. Regular monitoring and follow-up remain essential regardless of which treatment is chosen.

מידע על המקור

כותרת המאמר המקורי: Comparative effectiveness, safety and persistence of ocrelizumab versus natalizumab in multiple sclerosis: A real-world, multi-center, propensity score-matched study

מחברים: אלנה ברבוטיה, אלסיה קסטיילוב, ולריה פוציליק, אנטוניו קרוטנוטוב, אילאריה טומסואה, מרצ'לו מוצ'יאד, סרנה רוג'יריה, ג'ובאנה בוריאלופ,ג, רוברטה לנצילוב, וינצ'נצו ברשה מורב, קרלו פוציליה, מריה פטרקאה

פרסום: Neurotherapeutics 22(2025)e00537

הערה: מאמר זה, המותאם לקוראים שאינם מומחים, מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים ומטרתו לייצג במדויק את ממצאי המחקר המקורי ולהנגישם לקהל הרחב.