חמש שנות טיפול באוקרליזומב לטרשת נפוצה התקפית: יתרונות ובטיחות ארוכי טווח

תוכן עניינים

• מבוא: חשיבות המחקר
• עיצוב המחקר ושיטות
• מאפייני המטופלים והשתתפות
• תוצאות קליניות: שיעורי התקפים ונכות
• תוצאות MRI: פעילות נגעים מוחיים ושינויים בנפח
• פרופיל הבטיחות לאורך 5 שנים
• משמעות הממצאים עבור מטופלים
• מגבלות המחקר
• המלצות למטופלים
• מידע על המקור

מבוא: חשיבות המחקר

טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS) היא מחלה נוירולוגית כרונית שבה מערכת החיסון תוקפת את מעטפת המיאלין המגנה על סיבי העצב. טרשת נפוצה התקפית (Relapsing Multiple Sclerosis, RMS) מתאפיינת בתקופות של תסמינים חדשים או מחמירים, שלאחריהן תקופות של הטבה. אוקרליזומב הוא טיפול ממוקד המדלל באופן ספציפי תאי B (סוג של תא חיסון) שמאמינים כי הם ממלאים תפקיד מרכזי בהתקדמות הטרשת הנפוצה.

מחקר זה עקב אחר מטופלים במשך חמש שנים כדי להבין את היתרונות ארוכי הטווח והבטיחות של טיפול באוקרליזומב. המחקר השווה בין מטופלים שהחלו טיפול באוקרליזומב מוקדם יותר לבין אלה שעברו מטיפול באינטרפרון לאחר שנתיים. הבנת התוצאות ארוכות הטווח חיונית עבור מטופלים המקבלים החלטות טיפוליות שעשויות להשפיע על איכות חייהם בשנים הבאות.

עיצוב המחקר ושיטות

המחקר שילב נתונים משני ניסויים קליניים זהים בשלב III בשם OPERA I ו-OPERA II. אלה היו מחקרים אקראיים וכפולי-סמיות, כלומר neither המטופלים nor החוקרים knew מי קיבל איזה טיפול במהלך השלב הראשוני. לאחר תקופת הביקורת הראשונית של שנתיים, המטופלים נכנסו להארכה פתוחה של 3 שנים שבה כל המשתתפים קיבלו אוקרליזומב.

המטופלים קיבלו either אוקרליזומב (600 mg בעירוי כל 24 שבועות) or אינטרפרון beta-1a (44 μg שלוש פעמים בשבוע) במהלך השנתיים הראשונות. אלה שעברו מאינטרפרון לאוקרליזומב בתחילת שלב ההארכה קיבלו את המנה הראשונה שלהם כשני עירויים של 300 mg בהפרש של שבועיים. החוקרים עקבו after multiple outcomes including:

• שיעור התקפים שנתי (מספר ההתקפים לשנה)
• התקדמות נכות שאושרה לאורך 24 שבועות
• שיפור נכות שאושר לאורך 24 שבועות
• פעילות MRI מוחית (נגעים חדשים ונגעים contrast-enhancing)
• שינויים בנפח המוח לאורך זמן
• מדדי בטיחות ואירועים חריגים

המחקר כלל בתחילה 1,656 מטופלים, עם 1,325 שהמשיכו לשלב ההארכה. תאריך החיתוך הקליני לניתוח זה היה 5 בפברואר 2018, ומספק נתוני מעקב של עד 5 שנים.

מאפייני המטופלים והשתתפות

משתתפי המחקר היו מאוזנים היטב בין קבוצות הטיפול. הגיל הממוצע היה כ-37 שנים, עם כ-66% נשים. הציון הממוצע בסולם הנכות המורחב (Expanded Disability Status Scale, EDSS) היה 2.8 בבסיס, המצביע על נכות קלה עד בינונית.

מתוך 827 המטופלים שטופלו originally באוקרליזומב, 702 (84.9%) נכנסו לשלב ההארכה ו-623 (75.3%) השלימו שנה 5. מתוך 829 המטופלים שטופלו originally באינטרפרון beta-1a, 623 (75.2%) נכנסו לשלב ההארכה ו-551 (66.5%) השלימו שנה 5. בסך הכל, 88.6% מהמטופלים שנכנסו לשלב ההארכה השלימו שנה 5, המייצגים 71% מהאוכלוסייה שנרשמה originally.

המטופלים קיבלו בממוצע 7.3-7.4 מנות של אוקרליזומב במהלך שלב ההארכה, ללא הבדל משמעותי בין אלה שהמשיכו באוקרליזומב לבין אלה שעברו מאינטרפרון.

תוצאות קליניות: שיעורי התקפים ונכות

מטופלים שהמשיכו באוקרליזומב שמרו על שיעורי התקפים נמוכים throughout תקופת 5 השנים. שיעור ההתקפים השנתי נותר consistently נמוך:

• שנה 1: 0.14 התקפים לשנה
• שנה 2: 0.13 התקפים לשנה
• שנה 3: 0.10 התקפים לשנה
• שנה 4: 0.08 התקפים לשנה
• שנה 5: 0.07 התקפים לשנה

מטופלים שעברו מאינטרפרון לאוקרליזומב חוו ירידה משמעותית של 52% בשיעור ההתקפים (מ-0.20 בשנה 2 ל-0.10 בשנה 3) שנשמר through שנים 4 ו-5 (0.08 ו-0.07 respectively). במהלך שלב ההארכה, לא היה הבדל בשיעורי ההתקפים between שתי הקבוצות.

השיעור המצטבר של מטופלים עם התקדמות נכות שאושרה לאורך 24 שבועות היה נמוך significantly בקבוצת האוקרליזומב המתמשך בנקודות זמן multiple:

• שנה 2: 7.7% vs 12.0% (p=0.005)
• שנה 3: 10.1% vs 15.6% (p=0.002)
• שנה 4: 13.9% vs 18.1% (p=0.03)
• שנה 5: 16.1% vs 21.3% (p=0.014)

זה מייצג ירידה יחסית של 31% בהתקדמות הנכות בשנה 5 עבור מטופלים שהחלו באוקרליזומב מוקדם יותר. ה-hazard ratio עבור התקדמות נכות during השלב הראשוני היה 0.60 (95% CI 0.43-0.84, p=0.003), המצביע על סיכון נמוך ב-40% להתקדמות עם אוקרליזומב.

עבור שיפור נכות, מטופלים שקיבלו אוקרליזומב מתמשך הראו שיעורים numerically גבוהים יותר של שיפור בכל נקודות הזמן, והגיעו למובהקות סטטיסטית בשנה 5 (25.8% vs 20.6%, p=0.046).

תוצאות MRI: פעילות נגעים מוחיים ושינויים בנפח

תוצאות ה-MRI הראו הבדלים דרמטיים בפעילות המחלה. מטופלים שהמשיכו באוקרליזומב שמרו on דיכוי כמעט מלא של נגעים מוחיים חדשים throughout תקופת 5 השנים:

נגעים gadolinium-enhancing

נגעי T2 חדשים או מתרחבים

מטופלים שעברו מאינטרפרון לאוקרליזומב הראו דיכוי כמעט מלא של פעילות MRI after המעבר: - נגעים gadolinium-enhancing ירדו מ-0.491 בשנה 2 ל-0.007 בשנה 3 - נגעי T2 חדשים ירדו מ-2.583 בשנה 2 ל-0.371 בשנה 3

שינויים בנפח המוח הראו יתרונות משמעותיים עבור טיפול מתמשך באוקרליזומב. בשנה 5, מטופלים שטופלו continuously עם אוקרליזומב חוו אובדן נפח מוחי significantly פחות compared לאלה שעברו מאינטרפרון: - נפח מוח כולל: -1.87% vs -2.15% (p<0.01) - נפח החומר האפור: -2.02% vs -2.25% (p<0.01) - נפח החומר הלבן: -1.33% vs -1.62% (p<0.01)

שיעור המטופלים עם אין עדות לפעילות מחלה (No Evidence of Disease Activity, NEDA - ללא התקפים, התקדמות נכות, או נגעי MRI חדשים) היה significantly גבוה יותר בקבוצת האוקרליזומב המתמשך both during השלב הראשוני (48.5% vs 27.8%, p<0.001) and over כל תקופת 5 השנים (35.7% vs 19.0%, p<0.001).

פרופיל הבטיחות לאורך 5 שנים

ניתוח הבטיחות כלל all מטופלים שטופלו עם אוקרליזומב over תקופת 5 השנים. השכיחות הכללית של אירועים חריגים הייתה consistent עם דיווחים previous, and no אותות בטיחות חדשים emerged עם טיפול ממושך.

האירועים החריגים הנפוצים ביותר alluded: - זיהומים בדרכי הנשימה העליונות: 47.0 אירועים ל-100 שנות מטופל - זיהומים בדרכי השתן: 16.7 אירועים ל-100 שנות מטופל - נזופרינגיטיס: 15.5 אירועים ל-100 שנות מטופל - כאב ראש: 14.5 אירועים ל-100 שנות מטופל

אירועים חריגים חמורים occurred בשיעור של 10.2 אירועים ל-100 שנות מטופל. האירועים החריגים החמורים הנפוצים ביותר were: - זיהומים: 2.6 אירועים ל-100 שנות מטופל - הפרעות במערכת העצבים: 1.4 אירועים ל-100 שנות מטופל - נאופלזמות: 0.8 אירועים ל-100 שנות מטופל

היו 12 מקרי מוות during המחקר (0.5 אירועים ל-100 שנות מטופל), none מהם נחשבו related לאוקרליזומב by החוקרים. השכיחות של זיהומים חמורים הייתה 2.6 אירועים ל-100 שנות מטופל, והשכיחות של ממאירויות הייתה 0.8 אירועים ל-100 שנות מטופל.

משמעות הממצאים עבור מטופלים

מחקר זה של 5 שנים מספק עדות strong that טיפול מוקדם ומתמשך עם אוקרליזומב provides יתרונות מתמשכים עבור מטופלים עם טרשת נפוצה התקפית. הנתונים show that התחלת אוקרליזומב מוקדם יותר leads to תוצאות long-term טובות יותר compared to התחלה עם אינטרפרון ומעבר מאוחר יותר.

מטופלים שהחלו באוקרליזומב מוקדם יותר חוו significantly פחות התקדמות נכות over 5 שנים (16.1% vs 21.3%), המייצגת ירידה יחסית של 31%. הם also שמרו on דיכוי כמעט מלא של נגעים מוחיים חדשים and חוו פחות אובדן נפח מוחי, which is חשוב since ניוון מוחי correlated עם נכות long-term בטרשת נפוצה.

פרופיל הבטיחות remained consistent over 5 שנים, with no חששות בטיחות חדשים emerging. זה particularly חשוב עבור מטופלים השוקלים אפשרויות טיפול long-term.

מגבלות המחקר

While מחקר זה provides נתונים long-term valuable, it has several מגבלות. המחקר מדורג כ-Class III evidence because ההקצאה האקראית הראשונית של הטיפול was disclosed after מטופלים נכנסו לשלב ההארכה, which could potentially introduce bias.

שלב ההארכה was open-label, meaning both מטופלים and רופאים knew שהם מקבלים אוקרליזומב, which could influence דיווח של outcomes. Additionally, מטופלים שהפסיקו טיפול were not included in הניתוחים המאוחרים, which might affect התוצאות if אלה שהפסיקו had outcomes שונים.

המחקר compared אוקרליזומב against אינטרפרון beta-1a, which is not הטיפול החזק ביותר בטרשת נפשה available today. Comparisons against טיפולים high-efficacy אחרים would be valuable for מחקר future.

המלצות למטופלים

Based on מחקר זה, מטופלים עם טרשת נפוצה התקפית should consider:

1. לדון על טיפול מוקדם עם טיפולים high-efficacy like אוקרליזומב with הנוירולוג שלהם, as התערבות מוקדמת more appears to provide תוצאות long-term טובות יותר
2. להבין את היתרונות long-term של טיפול מתמשך, including reduced התקדמות נכות and fewer נגעים מוחיים חדשים
3. להיות aware of פרופיל הבטיחות and לעקוב after זיהומים while on טיפול
4. לשמור on מעקב סדיר with צוות הבריאות שלהם to לעקוב after תגובה לטיפול and any תופעות לוואי potential
5. לשקול להשתתף בניסויים קליניים to לעזור advance ההבנה שלנו של טיפולים long-term בטרשת נפוצה

מטופלים should have דיונים פתוחים with ספקי שירותי הבריאות שלהם about אפשרויות טיפול, considering both היתרונות potential and הסיכונים של טיפולים שונים.

מידע על המקור

כותרת המאמר המקורי: Five years of ocrelizumab in relapsing multiple sclerosis: OPERA studies open-label extension

מחברים: Stephen L. Hauser, MD, Ludwig Kappos, MD, Douglas L. Arnold, MD, Amit Bar-Or, MD, Bruno Brochet, MD, Robert T. Naismith, MD, Anthony Traboulsee, MD, Jerry S. Wolinsky, MD, Shibeshih Belachew, MD, PhD, Harold Koendgen, MD, PhD, Victoria Levesque, PhD, Marianna Manfrini, MD, Fabian Model, PhD, Stanislas Hubeaux, MSc, Lahar Mehta, MD, and Xavier Montalban, MD, PhD

פרסום: Neurology 2020;95:e1854-e1867. doi:10.1212/WNL.0000000000010376

מזהים ניסויים קליניים: NCT01247324/NCT01412333

מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים ופורסם ב-Neurology, כתב העת הרשמי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה.