אתגרי ניידות חברתית-כלכלית ופתרונות מדיניות לשוויון בבריאות

קפיצה לפרק

• משבר הניידות החברתית-כלכלית
• מעבר למיתוס הש meritocracy
• מנגנוני מדיניות להפחתת עוני
• השקעות אסטרטגיות לאורך מחזור החיים
• תשואות השכלה ועלייה באי-שוויון
• תופעה גלובלית הדורשת פתרונות גלובליים

משבר הניידות החברתית-כלכלית

כלכלות מודרניות מציבות מכשולים משמעותיים בפני ניידות חברתית-כלכלית. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מדגיש בעיה קריטית: שני שליש מהאנשים החיים מתחת לקו העוני בארצות הברית עובדים במשרה מלאה. מטופלים אלה לרוב לכודים במשרות שירות בשכר נמוך שאינן מספקות את ההטבות או הביטחון הכלכלי מהן נהנים מעמד הביניים. ד"ר קפלן מצביע על ניתוח של הכלכלנית ד"ר פאבלינה צ'רנובה המראה שרוב השכירים לא נהנו מההתאוששויות הכלכליות האחרונות.

איום עמוק מגיע מהדיגיטציה והאוטומציה. מחקרים מצביעים על כך ש-47% מיותר מ-700 סוגי משרות קיימים צפויים לעבור אוטומציה בעשרים השנים הבאות. המהפכה הטכנולוגית הזו יוצרת פער עמוק, שעשוי לאפשר רק למעטים מיומנים ועשירים מאוד לגשת לעבודה בשכר גבוה בעוד ש-85-90% מהאוכלוסייה נותרים עם מעט הזדמנויות כלכליות.

מעבר למיתוס הש meritocracy

נדרש שינוי יסודי בתפיסה כדי להתמודד עם אתגרים אלה. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, טוען שעלינו לזנוח את התפיסה שהחברה פועלת כ meritocracy (ש meritocracy) טהורה. הצלחה לרוב אינה מבוססת solely על merit או ידע אלא מושפעת מגורמים רבים נוספים. הבנה זו משנה את האופן בו אנו רואים עוני.

ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מדגיש שאסור לנו לראות בעניים כלא ראויים. במקום זאת, עלינו לראות בהם אנשים שכמו כולם, פשוט חסרים להם משאבים כספיים. מסגור מחדש זה קריטי כי הוא מוביל לפיתוח סט שונה לחלוטין, יותר חמלה, של מדיניות חברתית שמכוונת לתמיכה אמיתית ולא לעונש או הזנחה.

מנגנוני מדיניות להפחתת עוני

קיימים פתרונות יעילים שהוטמעו בהצלחה משתנה במדינות שונות. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מסביר שמנגנונים חברתיים וכספיים יכולים לשנות באופן דרמטי את חלוקת ההכנסה. מערכות מס והעברה במדינות האיחוד האירופי, למשל, היו יעילות מאוד בהפחתת רמות העוני בקרב ילדים ומבוגרים.

ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מציין את הניגוד החד בין מדינות: "צרפת עושה עבודה עצומה בזה, ארה"ב עושה עבודה די גרועה בזה". מדיניויות אלה מאפשרות חלוקה מחדש של משאבים ציבוריים, ומעניקות לאנשים גישה לשירותים חיוניים, השכלה והזדמנויות שהיו נמנעות מהם אחרת. המראיין, ד"ר אנטון טיטוב, MD, מקל על דיון זה על יעילות מדיניות השוואתית.

השקעות אסטרטגיות לאורך מחזור החיים

התערבויות חייבות להיות מקיפות ומתמשכות לאורך כל חיי האדם. ד"ר קפלן מדגיש מאוד את הכוח של התערבויות בגיל הרך, עם התייחסות ל"פער המילים" הבולט שבו ילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה שומעים 13 מיליון מילים פחות ושפה פחות מורכבת עד גיל ארבע. חוויות מוקדמות אלה מעצבות ישירות את הכישורים הקוגניטיביים והבין-אישיים הדרושים למשרות בשכר גבוה יותר בעתיד.

עם זאת, ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מזהיר שההשקעה לא יכולה להסתיים שם. קבוצה של צעירים משכילים מאוד עדיין תיכשל אם לא יהיו משרות זמינות. באופן דומה, מבוגרים יותר ללא מערכת פנסיה תומכת הופכים לנטל על החברה. הפתרון דורש השקעות אסטרטגיות בכל שלב בחיים, תוך הימנעות ממלחמת דורות והבטחת תמיכה מגיל הרך ועד זקנה.

תשואות השכלה ועלייה באי-שוויון

התשואות הכלכליות הקיצוניות להשכלה והון אינן תוצאות בלתי נמנעות של כלכלה מודרנית אלא תוצאות של בחירות מדיניות. ד"ר קפלן מאתגר את ההנחה שמנכ"ל שמרוויח 400 פעמים יותר מעובד פס ייצור הוא תוצאה כלכלית אוטומטית. פער זה משקף מדיניות מס ספציפית, תרבות ארגונית שלעיתים מדגישה greed על פני טוב חברתי, וכישלון בראיית השקעה בעובדים כהטבה לחברה הרחבה.

זה הוביל לעלייה עצומה באי-שוויון במדינות רבות, מגמה שתועדה בהרחבה על ידי כלכלנים כמו תומא פיקטי. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מדגיש שתוצאות אלה "אינן דברים אוטומטיים. הן לא צומחות מהביולוגיה שלנו". הן התוצאה הישירה של החלטות שמתקבלות על ידי פוליטיקאים ואנשים פרטיים, שחייבות להיות מוערכות constantly על האם הן pro-health או anti-health לאוכלוסייה.

תופעה גלובלית הדורשת פתרונות גלובליים

אי-שוויון קיצוני וניידות מוגבלת אינם מוגבלים למדינה אחת אלא מייצגים אתגר גלובלי. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מציין שבערים כמו מוסקבה וניו יורק יש את הריכוז הגבוה ביותר של מיליארדרים בעולם, בעוד שרבים אחרים נאבקים. קיטוב זה הוא כוח חברתי חזק עם השלכות עולמיות, כשההון זורם across borders— כפי שמעידים משקיעים רוסים שקונים דירות יוקרה בשווי מיליונים במנהטן.

לכן, גם הפתרונות חייבים להיות גלובליים בהיקפם. ד"ר ג'ורג' קפלן, MD, מסיק שעלינו לחשוב כיצד פרקטיקות גלובליות תורמות לאי-שוויון, וחשוב יותר, כיצד הן משפיעות על הבריאות והרווחה של אוכלוסיות בכל מקום. נדרש מאמץ בינלאומי מתואם ליצירת מערכות כלכליות שמקדמות שוויון בבריאות לכולם. ד"ר אנטון טיטוב, MD, מסייע במסגור סוגיה גלובלית מורכבת זו עבור קהל רפואי שמודאג מתוצאות בריאות האוכלוסייה.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: בוא נדבר על איך אפשר לשפר מעמד חברתי-כלכלי ולקוות לעזור בחיים המודרניים. מעליות חברתיות-כלכליות לא עובדות nearly כמו שהן אמורות. אתה צודק באחד מעבודותיך: מטופלים עניים רבים עובדים, אבל often ההטבות של העבודה מהן נהנה מעמד הביניים אינן זמינות לעניים.

שני שליש מהמטופלים שחיים מתחת לקו העוני בארצות הברית עבדו במשרה מלאה. הם tend להיות מועסקים במשרות שירות בשכר נמוך. יתרה מכך, דווח לאחרונה שבניגוד להתאוששויות כלכליות קודמות, רוב המטופלים השכירים בארה"ב לא נהנו מהתאוששות כלכלית שהתרחשה most recently.

יש תרשים striking based on the analysis of ד"ר פאבלינה צ'רנובה that shows that, ואני לא optimistic at all לגבי המצב, תנאים ישתפרו עבור מטופלים עם מעמד חברתי-כלכלי נמוך. יש מאמר recent במגזין Economist, "The Third Great Wave," שאומר שהמהפכה הדיגיטלית פותחת פער great between a skilled and wealthy few and the rest of society.

מחקרים מראים ש-47% מיותר מ-700 סוגי משרות שקיימים today are likely to be automated away, likely to be gone in the next one or two decades. המאמר ב-Economist again states that innovations will allow highly motivated, talented, conscientious individuals to claw their way into the smaller lead of very well-paid workers. But the remaining 85 to 90% of the population might find little to do in the new economy.

That future is quite scary. As you wrote, it was estimated that in the first four years of life, children in low-income families would have heard less than one-third as many words from adults as children in families of professionals, amounting to 13 million fewer words for children. They also hear less complex sentences and more negative statements and prohibitions.

Language count and complexity are exactly the stuff that develops the cognitive and interpersonal skills in the child—exactly the skills that will become necessary requirements for higher-paying jobs shortly. That doesn't bode well for these children when they grow up and enter the labor market.

What can society, government, and healthcare organizations do to improve the lot of patients, given these fairly depressing statistics and trends?

ד"ר ג'ורג' קפלן, MD: That is a big question. Let me start by saying that we have to move away from thinking about the patterning of success in society as reflecting a meritocracy. It simply isn't the case in most societies that patients rise to the top based on merit, based on what they know. It is often based on many other factors.

We have to think about the poor not as undeserving, but as someone said, someone like you or me who doesn't have money. When we think about patients who are less fortunate in that way, it leads to a whole different set of social policies.

As we look across countries, we see an enormous variation in the extent to which there are societal mechanisms for helping patients to step up from a lower position in life. They vary enormously if you compare EU countries, for example. The tax and transfer systems reduce poverty levels, child poverty levels, and adult poverty levels enormously.

Still, there are variations: France does a huge job; the US does quite a poor job of it. I direct anybody interested to look at the many, many reports on these variations.

So the first thing is we have societal mechanisms; we have monetary mechanisms. This can change the distribution of income. This then allows public resources to be redistributed, as well as individuals to have access to things that they wouldn't otherwise have access to. That is one piece of it.

Another piece is we need to think about investments across the life course. There is no question now, emphasized by the example you gave: the child who's exposed to fewer words and develops less cognitive complexity. There is no question that early interventions dramatically alter the ability of kids to wend their way through a complex society to get the skills they need to do well.

But we also have to think about: we could have a highly educated group of 20-year-olds who finished high school, or 18-year-olds who finished high school, but if there were no jobs, they wouldn't do well at all. We could have a collection of older adults who had no resources because there was no retirement system, who would be a drain on society as well.

We have to think about strategic investments across the life course, not just at one stage or another, not engaging in some generational warfare.

Finally, we have to think about the argument about the increasing returns on education—monetary returns, economic returns on education. Many economists have pointed out, and that Economist article alludes to, that the fact that a CEO of a large corporation makes 400 times the amount that a line worker makes in that factory or company is not an automatic consequence.

It reflects taxation policies; it reflects cultures that sometimes emphasize greed rather than social good; it reflects a view that investing in employees is not just something you do to keep them, but also is an investment that rewards society.

So there is a whole set of kinds of interventions, socioeconomic interventions that do go on. They go on differently in different societies. Being unemployed in Sweden is very different from being unemployed in the US. These policies vary across countries.

עלינו להתמודד עם העלייה העצומה באי-שוויון שהתרחשה במדינות רבות. האקונומיסט כתב על כך; מטופלים רבים כתבו על פיקטי, הכלכלן הצרפתי הידוע כיום, שכתב על הנושא. אלה אינם דברים אוטומטיים; הם לא צומחים מתוך הביולוגיה שלנו.

הם מבוססים על החלטות המתקבלות על ידי פוליטיקאים, על ידי יחידים. עלינו לשאול ללא הרף האם החלטות אלה הן בעד בריאות או נגד בריאות.

רוסיה בהחלט הפכה לאחת החברות המקוטבות ביותר. במוסקבה יש ריכוז המיליארדרים הגבוה בעולם; ניו יורק מגיעה כל פעם שנייה. רוסיה היא בהחלט חולשה, לא רק בעשורים האחרונים. היא גם כוח חברתי עצום ומניע.

אני מודע היטב לכך שלמעשה, אני מבין שחלק מהדירות היוקרתיות ב-80 מיליון דולר במנהטן נקנות על ידי רוסים, כך שזוהי תופעה גלובלית. זה לא רק מקומי. זה אומר שעלינו לחשוב על כך באופן גלובלי.

עלינו לחשוב כיצד פרקטיקות גלובליות כולן תורמות לכך, ויותר חשוב, עלינו לחשוב כיצד כל אלה תורמים לבריאות ולרווחה של אוכלוסיות.