מומחה מוביל בחינוך נוירוכירורגי ובניתוחי בסיס הגולגולת, ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מסביר את התפתחות החונכות הכירורגית. הוא מפרט את השינוי הקריטי מלימוד מסורתי באוסמוזה להכשרה מובנית ואחראית. החינוך הכירורגי המודרני דורש משוב תכוף באמצע הסבב עבור מתמחים בני דור המילניום. ד"ר תיאודוסופולוס תומך ב-10,000 שעות של לימוד אנטומי ייעודי כדי לשלוט בנוירוכירורגיה. הוא מדגיש שהגאונות האמיתית של מנתח טמונה ביכולתם להעביר ידע לדור הבא.
חונכות כירורגית מודרנית: הכשרה מתפתחת לדור הבא של המנתחים
קפיצה לפרק
- התפתחות החונכות הכירורגית
- אחריות בהכשרה הכירורגית
- הדילמה של משוב לדור המילניום
- שליטה באמצעות לימוד אנטומי
- מורשת ההכשרה הכירורגית
- תמליל מלא
התפתחות החונכות הכירורגית
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מתאר שינוי יסודי בפילוסופיית ההכשרה הכירורגית. המודל המסורתי התבסס על למידה באמצעות אוסמוזה. מתמחים היו אמורים לקלוט מיומנויות וידע בעקיפין. זה לעתים קרובות הטיל את מלוא נטל הכישלון על המתמחה. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מסביר גישה מיושנת זו לד"ר אנטון טיטוב, MD. הוא מציין שהיה קשה מבחינה היסטורית להוכיח שפרופסור הוא מורה לא יעיל.
הפרדיגמה המודרנית דורשת חינוך מובנה ומכוון. מערכת חדשה זו מתרחקת מתצפית פסיבית. היא דורשת הוראה פעילה ומעורבת מצד מנתחים בכירים. המטרה היא ליצור תהליך הכשרה אמין ושקוף יותר.
אחריות בהכשרה הכירורגית
אבן יסוד בהכשרה הכירורגית מודרנית היא אחריות המדריך. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מדגיש יוזמות שממסדות אחריות זו. אלה כוללות דרישה שמתמחים יבצעו ניתוחים נצפים ומוערכים. חברי סגל חייבים להעריך ישירות את הביצוע הטכני של המתמחה.
יוזמה מרכזית נוספת היא הערכה כתובה במחצית הסבב. זה מספק משוב בר-ביצוע בזמן שעדיין ניתן לשפר. ד"ר תיאודוסופולוס אומר לד"ר אנטון טיטוב, MD, שזה הופך את המעריכים לאחראים לתוצאות. זה עונה על שאלה קריטית עבור הציבור: מי אישר את הכשירות של המנתח?
הדילמה של משוב לדור המילניום
דור המילניום של מתמחים כירורגיים מחפש משוב מתמיד ומיידי. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מכיר בשינוי הדורי הזה בסגנונות הלמידה. הוא רואה ערך בגישה זו, מכיוון שהיא מונעת מהמתמחים להפתעה מביקורות סוף הסבב.
עם זאת, ד"ר תיאודוסופולוס מזהה גם חסרון משמעותי. הסתמכות יתר על משוב מיידי יכולה לעכב את פיתוח העצמאות. זה מסתכן בהעברת האחריות לביצועים מהמתמחה למורה. זה בניגוד לדורות קודמים שהניחו שכל מה שהם עשו היה שגוי אלא אם נאמר אחרת. ד"ר אנטון טיטוב, MD, דן באתגר המעודן הזה בהכשרת הדור הבא של המנתחים.
שליטה באמצעות לימוד אנטומי
השגת מצוינות כירורגית דורשת מסירות עצומה לידע בסיסי. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מציע עצה קריטית לנוירוכירורגים צעירים. הוא תומך ב"חוק 10,000 השעות" כפי שמיושם בנושא הכירורגי שלהם.
עבור נוירוכירורג, זה אומר להשקיע 10,000 שעות בלימוד ייעודי של המוח והגולגולת. לימוד אנטומי מעמיק ומרוכז זה אינו בר-משא ומתן להשגת שליטה. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מדגיש שלימוד אנטומיה של נתיחה הופך כל מנתח לטוב יותר. מחויבות זו מהווה את היסוד למיומנות טכנית ושיקול דעת קליני.
מורשת ההכשרה הכירורגית
המטרה הסופית של חונכות כירורגית היא להבטיח מורשת של טיפול מצוין בחולים. ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD, מביע דחף עמוק להעביר ידע. הוא מאמין שהגאונות האמיתית של מנתח אינה במה שהוא יודע, אלא במה שהוא יכול ללמד אחרים.
פילוסופיה זו היא מרכזית לחייו של מנתח אקדמי. המטרה היא שדורות העתיד יעברו את מוריהם. ד"ר תיאודוסופולוס אומר לד"ר אנטון טיטוב, MD, שהוא רוצה שהמתמחים שלו יהפכו אותו למיושן. זה מבטיח שיפור מתמשך בטכניקות כירורגיות ותוצאות מטופלים לשנים הבאות.
תמליל מלא
ד"ר אנטון טיטוב, MD: חונכות כירורגית היא משימה מרכזית עבור כל הנוירוכירורגים המובילים. "הגאונות שבפנים היא הגאונות שאתה יכול להעביר", מייעץ נוירוכירורג מוביל. "אתה לא גאון עד שאתה יכול להעביר את הגאונות שלך לדור החדש".
כדי להפוך למנתח מוביל, אתה חייב לבלות 10,000 שעות לבד עם נושא הלימוד שלך. עבור נוירוכירורגים, נושא הלימוד הוא המוח והגולגולת. בלו 10,000 שעות לבד בתוך הנושא הכירורגי שלכם.
עצה לנוירוכירורגים צעירים: חונכות כירורגית.
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD: חינוך מודרני בכירורגיה דורש שינוי מחונכות כירורגית ישנה לטיפול מחנך מובנה. משוב למנתחים מתמחים חייב להתרחש בתדירות גבוהה יותר. מנתחים מדור המילניום דורשים משוב מתמיד.
זה לא טוב לטיפוח עצמאות ועצמאות במנתח. מנתחים מדור המילניום מחפשים משוב מיידי. חשוב שהציבור ידע מי חתם שמנתח יכול לבצע ניתוח זה או אחר היטב.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: איך להפוך למנתח הטוב ביותר?
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD: למדו את האנטומיה של ההתמחות הכירורגית שבחרתם. הקדישו 10,000 שעות אחד על אחד עם נושא הלימוד שלכם. עבור נוירוכירורג, נושא הלימוד הוא הגולגולת והמוח.
לימוד אנטומיה ולימוד אנטומיה של נתיחה הופך כל מנתח למנתח טוב בהרבה, המנתח הטוב ביותר. הגאונות שבפנים היא הגאונות שאתה יכול להעביר.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: חוות דעת שנייה רפואית ממנתח מוביל יכולה לאשר שאבחנה נכונה ומלאה. חוות דעת שנייה רפואית גם עוזרת לבחור את הטיפול הטוב ביותר לכל בעיה כירורגית, כמו גידול, ניתוח לב או טראומה.
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD: בקשו חוות דעת שנייה רפואית ממומחה עצמאי והיו בטוחים שהטיפול שלכם הוא הטוב ביותר.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: וחולים מצטטים שני דברים ספציפיים שעשית בתוכנית ההתמחות בנוירוכירורגיה.
הראשון הוא הדרישה שכל מתמחה יבצע שני ניתוחים נצפים ומוערכים לפני חבר סגל בכל שנה. היוזמה השנייה כללה הערכות כתובות במחצית כל סבב של ארבעה חודשים שהמתמחה הכירורגי שלך משלים.
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD: כן, שתי היוזמות האלה הן דוגמאות טובות. אבל הן רק דרכים לגרום למעריכים להיות באמת אחראים לתוצאה. זה מושג מאוד חשוב. כולנו נחשוב שזה נכון.
לפעמים אני המורה שלך; אז אני אהיה אחראי למה שאתה עושה. אבל שוב, זה היה נהוג ועדיין קיים ברוב הפרקטיקות שלנו שאנחנו לומדים דרך אוסמוזה. אם אתה לא מספיק טוב, אז אתה לא "תפסת את זה". זו אשמת המתמחה הכירורגי שלא הבין משהו.
במידה מסוימת, אני אומר, "אם אני לא הייתי מספיק טוב, אז אתה לא תפסת את זה". אבל זה היה נדיר באקדמיה. אולי מתמחים כירורגיים לא היו נשארים בתוכנית הכירורגית כל כך הרבה. היה קשה יותר להוכיח שאני, הפרופסור, לא טוב מאשר להוכיח שהמתמחה הכירורגי, המנתח הצעיר, לא מצליח.
מה שצריך לקרות במקום זה שלמנתחים בכירים תהיה אחריות מסוימת לאיכות ההוראה שלהם. עכשיו, כמובן, כל הלשכות, הלשכה האמריקאית לנוירוכירורגים וכל שאר הלשכות הרפואיות, דחפו לזה.
זה גם חשוב לציבור ההדיוטות אבל גם לכולנו כמנתחים. חשוב לדעת מה מנתח שסיים זה עתה צריך להיות מסוגל לעשות. מי חתם שאני יכול לעשות את זה? מי ראה אותי עושה את זה?
פרימיטיבי ככל שזה נשמע, זה מעולם לא היה המקרה. לא להגיד לך את זה בסוף סבב שירות כירורגי, אלא לומר באמצע: תקשיב, אלה הדברים שאתה עושה טוב. אלה הדברים שאתה לא עושה טוב. בוא נשפר אותם, כך שבסוף אוכל באמת להגיד לך כמה אתה טוב.
ד"ר אנטון טיטוב, MD: נהגתי לתת משוב לכל המתמחים כמובן תחתי בסינסינטי. הדבר הכי שכיח שהיית שומע מהם הוא, "הייתי עושה משהו אם הייתי יודע את זה!" כמובן, בסוף הסבב שלך אתה מקבל את כל המשוב הזה, או בסוף ההתמחות אתה מקבל את כל המשוב הזה על הכישורים הכירורגיים שלך.
מטופלים משתוקקים למשוב המיידי הזה. במיוחד דור המילניום, שהוא מאוד שונה מרוב הדורות האחרים, במיוחד מהדור שלנו. יש משהו טוב במשוב מיידי. לא הכל טוב, אבל יש משהו טוב בזה.
ד"ר פיליפ תיאודוסופולוס, MD: מה שלא טוב במשוב מיידי למנתח מתמחה הוא שזה כמעט הופך לאחריות של מישהו אחר אם אתה לא מצליח. כי אתה מניח שאם לא אמרתי לך שאתה עושה משהו לא נכון, אתה עושה את זה נכון. אז בסוף, זו האחריות שלי לעקוב אחריך כל הזמן.
שזה ההפך ממה שחשבנו פעם. נהגנו לחשוב שכל מה שעשינו היה באחריותנו. כל מה שעשינו היה שגוי. הדבר היחיד שאולי יכולת לשמוע הוא שיש משהו טוב, אולי אם מישהו רצה להגיד לך שאתה מצליח. אבל אחרת, לא לשמוע כלום היה עדיף.
צריך להתייחס לדור הזה אחרת. כי, בכנות, מה שזה בסופו של דבר, ואני רואה את זה עכשיו—אני עדיין צעיר, אבל אני רואה את זה עכשיו אל העתיד—אני לא אעשה את זה לנצח. אני רוצה שהמטופלים שיבואו אחרינו באמת ייקחו פיקוד.
אני רוצה שהם יחשבו קצת אחרת, יחשבו קצת יותר טוב. אני רוצה שאלה שיבואו אחרינו יהפכו את מה שאנחנו עושים למיושן, יגרמו לנו להרגיש כמו דינוזאורים. שם נמצא הערך של מחנכים אמיתיים.
זה קשה; זה באמת קשה, במיוחד בכירורגיה, כי הרבה מחינוך קליני קשור למטופל. יש לך חוזה עם המטופל הזה לספק את הטיפול הטוב ביותר שאתה יכול לקבל.
אבל מרומז בחוזה של המנתח עם המטופל הוא שאתה גם צריך לספק מספיק תוכן עבור כל המטופלים העתידיים כדי שיוכלו באמת להמשיך את זה. היפוקרטס וגלנוס לא רק עשו את זה ולעולם לא כתבו על זה, לעולם לא סיפרו לאף אחד ולעולם לא הראו לאף אחד, ופשוט שמרו את זה לעצמם.
הגאונות שבפנים היא הגאונות שאתה יכול להעביר. זה באמת מה שמניע חלק גדול ממני, מה שמניע אותי בחייו של מנתח אקדמי.