אופטומומאב לעומת טריפלונומיד: השוואה בין שני טיפולים לטרשת נפוצה

תוכן עניינים

• רקע: הבנת אפשרויות הטיפול בטרשת נפוצה
• מתודולוגיית המחקר: כיצד בוצע המחקר
• מאפייני המטופלים: מי השתתף במחקרים
• ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות משני המחקרים
• פרופיל בטיחות: תופעות לוואי ואירועים חריגים
• מסקנות: משמעות המחקר עבור מטופלים
• מגבלות המחקר: מה המחקר לא הצליח להראות
• המלצות למטופלים: שיקול אפשרויות הטיפול
• מקור המידע

רקע: הבנת אפשרויות הטיפול בטרשת נפוצה

טרשת נפוצה היא מצב נוירולוגי מורכב שבו מערכת החיסון תוקפת בטעות את המעטפת המגנה של סיבי העצב. מחקרים הראו שלימפוציטים מסוג B, סוג של תא חיסון, ממלאים תפקיד משמעותי בתהליך זה. אופטומומאב הוא תרופה תת-עורית (סב-קוטנית) הפוגעת באופן ספציפי ומדללת לימפוציטים מסוג B. זהו נוגדן אנושי מלח הנקשר לקולטני CD20 על לימפוציטים מסוג B באופן שונה מתרופות דומות אחרות.

טריפלונומיד, הנלקח פעם ביום דרך הפה, פועל במנגנון שונה על ידי עיכוב סינתזת פירימידין, המפחית הפעלה של תאי T וגם תאי B. בעוד ששתי התרופות מאושרות לטיפול בטרשת נפוצה התקפית, היעילות היחסית שלהן לא הושוותה ישירות במחקרים קליניים גדולים עד למחקר זה.

מחקרים קודמים הצביעו על כך שטריפלונומיד בעל יעילות דומה לתרופות הזרקה ישנות יותר כמו אינטרפרונים וגלטיראמר אצטט, אך עשוי להיות פחות יעיל מטיפולים חדשים יותר דרך הפה ונוגדנים חד-שבטיים. מחקר זה נועד לספק נתוני השוואה ישירים וברורים כדי לסייע למטופלים ולרופאים לקבל החלטות טיפול מושכלות יותר.

מתודולוגיית המחקר: כיצד בוצע המחקר

מחקרי ASCLEPIOS I ו- II היו שני מחקרים קליניים זהים בשלב 3 שבוצעו בו-זמנית במרכזים רפואיים רבים ברחבי העולם. אלה היו מחקרים כפולי-סמיות וכפולי-דמה, כלומר neither המטופלים nor החוקרים knew מי מקבל איזו תרופה פעילה. המטופלים קיבלו either שתי התרופות הפעילות or שני הפלצבו כדי לשמור על הסמיות.

המטופלים חולקו אקראית לקבלת:

1. אופטומומאב תת-עורי (20 מ"ג כל 4 שבועות לאחר מנות העמסה בימים 1, 7 ו-14) בתוספת פלצבו דרך הפה
2. טריפלונומיד דרך הפה (14 מ"ג יומי) בתוספת זריקות פלצבו תת-עוריות

תקופת הטיפול נמשכה עד 30 חודשים, עם מעקב חציוני של 1.6 שנים. המטופלים למדו להזריק לעצמם את הזריקות התת-עוריות לאחר החודש הראשון תחת השגחה רפואית. המחקרים תוכננו לגלות הבדל של 40% בשיעורי ההתקפים השנתיים בין שני הטיפולים עם עוצמה סטטיסטית של מעל 90%.

החוקרים מדדו מספר תוצאות כולל:

• שיעור התקפים שנתי (מספר התקפי טרשת נפוצה מאושרים לשנה)
• התקדמות נכות שאושרה לאחר 3 ו-6 חודשים
• שיפור נכות שאושר לאחר 6 חודשים
• מדדי MRI של נגעים מוחיים ושינויים בנפח
• רמות דם של שרשרת קלה של נוירופילמנט (סמן ביולוגי לנזק עצבי)
• פרופילי בטיחות ותופעות לוואי

מאפייני המטופלים: מי השתתף במחקרים

המחקרים כללו 1,882 מטופלים בסך הכל - 946 הוקצו לאופטומומאב ו-936 לטריפלונומיד. המשתתפים היו בין הגילאים 18-55 עם צורות התקפיות של טרשת נפוצה, כולל טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית וטרשת נפוצה מתקדמת משנית עם פעילות מחלה מתמשכת.

מאפייני מפתח של המטופלים בתחילת המחקרים:

• גיל ממוצע: 37.8-38.9 שנים בין קבוצות הטיפול
• כ-68% היו נשים
• 94% היו עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, 6% עם טרשת נפוצה מתקדמת משנית עם פעילות
• זמן ממוצע מאז הופעת התסמינים: 8.2-8.4 שנים
• זמן ממוצע מאז האבחנה: 5.5-5.8 שנים
• כ-40% לא קיבלו טיפול משנה-מחלה קודם
• ציון EDSS (סולם הנכות המורחבת) ממוצע: 2.86-2.97 (נכות בינונית)

המטופלים חוו בממוצע 1.2-1.3 התקפים בשנה לפני הצטרפותם למחקר. כ-60% לא היו עם נגעים מוגברים בגדוליניום בסריקות ה-MRI הבסיסיות, דבר המצביע על רמות שונות של פעילות מחלה among המשתתפים.

ממצאים עיקריים: תוצאות מפורטות משני המחקרים

התוצאות הדגימו תוצאות עדיפות באופן עקבי עבור אופטומומאב across שני המחקרים and סוגי מדידה multiple. נקודת הסיום הראשית, שיעור ההתקפים השנתי, הראה הבדלים דרמטיים בין שני הטיפולים.

במחקר ASCLEPIOS I:

• קבוצת אופטומומאב: 0.11 התקפים לשנה
• קבוצת טריפלונומיד: 0.22 התקפים לשנה
• הבדל: -0.11 (95% CI: -0.16 to -0.06)
• מובהקות סטטיסטית: P<0.001 (מובהק ביותר)

במחקר ASCLEPIOS II:

• קבוצת אופטומומאב: 0.10 התקפים לשנה
• קבוצת טריפלונומיד: 0.25 התקפים לשנה
• הבדל: -0.15 (95% CI: -0.20 to -0.09)
• מובהקות סטטיסטית: P<0.001 (מובהק ביותר)

כאשר נתוני שני המחקרים שולבו, תוצאות הנכות גם הן העדיפו את אופטומומאב:

• החמרת נכות שאושרה לאחר 3 חודשים: 10.9% עם אופטומומאב לעומת 15.0% עם טריפלונומיד (יחס סיכונים 0.66, P=0.002)
• החמרת נכות שאושרה לאחר 6 חודשים: 8.1% עם אופטומומאב לעומת 12.0% עם טריפלונומיד (יחס סיכונים 0.68, P=0.01)
• שיפור נכות שאושר לאחר 6 חודשים: 11.0% עם אופטומומאב לעומת 8.1% עם טריפלונומיד (יחס סיכונים 1.35, P=0.09)

תוצאות ה-MRI הראו יתרונות משמעותיים עבור אופטומומאב:

• מספר נגעים מוגברים בגדוליניום לסריקה: 0.03-0.05 עם אופטומומאב לעומת 0.24-0.51 עם טריפלונומיד (יחסי שיעור 0.10-0.11, P<0.001)
• שיעור שנתי של נגעי T2 חדשים או מתרחבים: 0.72-1.41 עם אופטומומאב לעומת 4.00-5.01 עם טריפלונומיד (יחסי שיעור 0.18-0.28, P<0.001)
• רמות שרשרת קלה של נוירופילמנט בסרום (סמן ביולוגי לנזק עצבי) היו נמוכות משמעותית עם אופטומומאב בחודש 3 ומעבר
• שינויים בנפח המוח לא הראו הבדל משמעותי בין הטיפולים

פרופיל בטיחות: תופעות לוואי ואירועים חריגים

שני הטיפולים הדגימו פרופילי בטיחות חיוביים generally, though עם some הבדלים בתופעות לוואי specific. ההבדל הבולט ביותר היה בתגובות הקשורות להזרקה, which were more common עם אופטומומאב.

ממצאי בטיחות key:

• תגובות הקשורות להזרקה: 20.2% עם אופטומומאב לעומת 15.0% עם טריפלונומיד (זריקות פלצבו)
• זיהומים חמורים: 2.5% עם אופטומומאב לעומת 1.8% עם טריפלונומיד
• לא emerged אותות בטיחות בלתי צפויים עבור either טיפול
• פרופיל הבטיחות היה consistent עם what was known previously about תרופות these

שיעורי הזיהומים החמורים הדומים בין שני הטיפולים ראויים particularly לציון, שכן טיפולים מדללי תאי B כמו אופטומומאב might be expected לשאת סיכוני זיהום גבוהים more. העובדה ששיעורי הזיהום היו comparable suggests that המנגנון הממוקד של אופטומומאב מספק efficacy without פגיעה מוגזמת ביכולת הלחימה בזיהומים.

מסקנות: משמעות המחקר עבור מטופלים

השוואה head-to-head זו מספקת evidence strong שאופטומומאב effective more מטריפלונומיד across multiple מדדים חשובים של פעילות מחלת טרשת נפוצה. הירידה of approximately 50% בשיעורי ההתקפים השנתיים represents הבדל clinically meaningful that could impact significantly איכות החיים של המטופלים.

תוצאות הנכות חשובות particularly, שכן מניעת הצטברות נכות long-term היא goal primary של הטיפול בטרשת נפוצה. הירידה of 32-34% בסיכון להתקדמות נכות עם אופטומומאב suggests that טיפול זה may provide protection long-term better against נזק נוירולוגי permanent.

תוצאות ה-MRI מספקות evidence biological התומך בממצאים הקליניים, showing פעילות דלקתית reduced substantially ויצירת נגעים בקבוצת האופטומומאב. הירידה ברמות השרשרת הקלה של נוירופילמנט further supports שאופטומומאב effective more מפחית את תהליך הנזק העצבי הבסיסי בטרשת נפוצה.

מגבלות המחקר: מה המחקר לא הצליח להראות

בעוד שמחקרים these מספקים נתונים comparative valuable, several מגבלות should be considered. תקופת המעקב of approximately 1.6 שנים היא relatively short עבור מצב כרוני like טרשת נפוצה that evolves over decades. נתונים long-term יותר would be needed להבין כיצד טיפולים these compare over תקופות extended.

המחקרים excluded מטופלים עם תחלואות נלוות certain ואלה שקיבלו טיפולים previous specific, so התוצאות may not apply fully לכל מטופלי הטרשת נפוצה בפרקטיקה הקלינית. Additionally, אוכלוסיית המחקר הייתה primarily מטופלים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, so התוצאות may be applicable less לאלה עם צורות progressive without פעילות התקפית.

עיצוב double-dummy meant כל המטופלים received both זריקות and גלולות, which might affect how תוצאות these translate להגדרות real-world where מטופלים typically receive only formulation אחת. העדפות מטופלים להזרקה versus טיפול oral weren't assessed במחקר this.

המלצות למטופלים: שיקול אפשרויות הטיפול

Based on ממצאים these, מטופלים and clinicians should consider several factors when choosing between טיפולים these:

1. priorities יעילות: If מקסום הפחתת התקפים והגנה מפני נכות הוא goal primary, אופטומומאב demonstrated effectiveness superior
2. העדפות מתן: אופטומומאב requires הזרקות תת-עוריות חודשיות after מנות העמסה initial, while טריפלונומיד הוא תרופה oral יומית
3. פרופיל תופעות לוואי: לאופטומומאב היו שיעורים גבוהים יותר של תגובות להזרקה, while לשניהם היו סיכוני זיהום similar
4. גורמי סיכון individual: היסטוריה רפואית אישית ודאגות specific should guide קבלת החלטות משותפת עם הנוירולוג שלך
5. כיסוי ביטוחי: שיקולים practical like אישור ביטוח ועלויות out-of-pocket may influence בחירות טיפול

תוצאות these מספקות evidence האיכותי highest available להשוואת שתי גישות טיפול these. מטופלים הנוטלים currently טריפלונומיד and ממשיכים לחוות פעילות מחלה might discuss עם הרופאים שלהם whether מעבר לאופטומומאב or טיפול אחר בעל efficacy higher could provide control מחלה better.

מקור המידע

כותרת המאמר המקורי: Ofatumumab versus Teriflunomide in Multiple Sclerosis

מחברים: S.L. Hauser, A. Bar-Or, J.A. Cohen, G. Comi, J. Correale, P.K. Coyle, A.H. Cross, J. de Seze, D. Leppert, X. Montalban, K. Selmaj, H. Wiendl, C. Kerloeguen, R. Willi, B. Li, A. Kakarieka, D. Tomic, A. Goodyear, R. Pingili, D.A. Häring, K. Ramanathan, M. Merschhemke, and L. Kappos, for the ASCLEPIOS I and ASCLEPIOS II Trial Groups

פרסום: New England Journal of Medicine 2020;383:546-57

DOI: 10.1056/NEJMoa1917246

מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים מכתב עת רפואי מוביל. הוא שומר על כל הנתונים והממצאים המקוריים תוך הפיכת המידע לנגיש עבור מטופלים ומטפלים.