רפמיצין לאריכות ימים: ניסויים קליניים, מינון ובטיחות ברפואה אנטי-אייג'ינג

קפיצה לפרק

• רפמיצין בניסויים קליניים בהזדקנות
• מסלול mTOR והארכת תוחלת חיים
• תופעות לוואי ובטיחות של רפמיצין
• פרוטוקול מינון לסירוגין
• אתגרים בניסויים אנטי-אייג'ינג
• עתיד מחקר הרפמיצין
• תמליל מלא

רפמיצין בניסויים קליניים בהזדקנות

רפמיצין הוא תרופה שפקע פטנטה בעלת פוטנציאל משמעותי להתערבות בהזדקנות. ד"ר בריאן קנדי, MD, מציין שרוב הניסויים הקליניים התמקדו בחולים קשים, כגון מושתלי איברים או חולי סרטן. זה מקשה על הפקת נתונים ברורים על השפעות רפמיצין על הזדקנות באוכלוסיות בריאות. עם זאת, מחקרים כמו זה שבוצע על ידי RestoBio מציעים תובנות מבטיחות. ניסוי זה השתמש ברפאלוגים, גרסאות שונות של רפמיצין, באנשים מבוגרים ובריאים באופן סביר.

התוצאות הצביעו על ירידה בשיעורי הזיהומים among המשתתפים המבוגרים. תוצאה זו משמעותית כי רגישות מוגברת לזיהומים היא סימן היכר של הזדקנות. ד"ר בריאן קנדי, MD, מסביר לד"ר אנטון טיטוב, MD, שהתערבות אנטי-אייג'ינג מוצלחת צריכה לחזק התנגדות למחלות כמו זיהומים נשימתיים. ניסוי פאזה שלוש התמודד עם אתגרים due to שינוי באופן מדידת הזיהומים, מעבר מאירועים מוגדרים קלינית לדיווח עצמי. שינוי זה may have הסתיר את אפקט הטיפול האמיתי, ומדגיש את המורכבויות של עיצוב ניסויים במחקר הזדקנות.

מסלול mTOR והארכת תוחלת חיים

רפמיצין פועל על ידי עיכוב מסלול mTOR, רשת איתות תאית מרכזית. ד"ר בריאן קנדי, MD, מדגיש שעיכוב מסלול זה הוא אחת ההתערבויות האיתנות ביותר הידועות להארכת תוחלת חיים. אפקט זה הודגם בעקביות across מגוון רחב of מודלים בבעלי חיים. המנגנון involves אפנון תהליכים תאיים הקשורים לצמיחה, מטבוליזם ואוטופגיה.

הקשר למחלות נוירודגנרטיביות is particularly משכנע. יש נתונים מצטברים המצביעים על כך שרפמיצין could be מגן against מצבים like מחלת אלצהיימר. ד"ר קנדי תומך בניסויים קליניים שתוכננו specifically לבדוק אם עיכוב mTOR can prevent התקדמות של אלצהיימר בשלב מוקדם. גישה זו מכוונת לתהליך הזדקנות בסיסי rather than רק לתסמינים של מחלה ספציפית.

תופעות לוואי ובטיחות של רפמיצין

למרות ההבטחה, רפמיצין היא תרופה potent עם תופעות לוואי ידועות. במינונים גבוהים used in דחיית שתל, היא can cause סיבוכים like פצעים בפה ודיכוי חיסוני. ד"ר בריאן קנדי, MD, מספק disclaimer crucial during דיון עם ד"ר אנטון טיטוב, MD. הוא מזהיר strongly against אנשים המרשמים עצמם רפמיצין without פיקוח רפואי.

פרופיל הבטיחות differs significantly between שימוש קליני במינון גבוה ויישומים פוטנציאליים במינון נמוך לאריכות ימים. תופעות הלוואי שנצפו באוכלוסיות חולים may not directly translate לאנשים בריאות המשתמשים בה להזדקנות. עם זאת, הפוטנציאל לאפקטים off-target ורעילות exists because זו תרופה סינתטית שיכולה להצטבר בגוף. זה contrasts with מטבוליטים טבעיים שהגוף מעבד ומסלק quickly.

פרוטוקול מינון לסירוגין

אסטרטגיה key לשיפור בטיחות רפמיצין is מינון לסירוגין. מחקר indicates that נטילת התרופה פעם או פעמיים בשבוע, rather than יומי, can minimize תופעות לוואי. פרוטוקול זה allows רמות התרופה לחזור לבסיס between מינונים, reducing הסיכון לרעילות מצטברת. המינונים הנחקרים למטרות אריכות ימים are also significantly נמוכים יותר מאלה used in רפואת השתלות.

ד"ר בריאן קנדי, MD, מסביר שגישה זו appears to שומרת על היתרונות הפוטנציאליים while ממתנת תופעות לוואי. הוא מייעץ that if one were to להשתמש ברפמיצין, התחלה במינון very נמוך is essential. המטרה is להשיג השפעה על ההזדקנות without inducing סיבוכים that מפחיתים איכות חיים. מציאת האיזון optimal between efficacy ובטיחות is מוקד primary של מחקר נוכחי.

אתגרים בניסויים אנטי-אייג'ינג

פיתוח רפמיצין כטיפול אנטי-אייג'ינג faces מכשולים רגולטוריים ומסחריים major. בעיה central is that הזדקנות is not מסווגת כמחלה על ידי ה-FDA. Therefore, חברות תרופות cannot לקבל החזר עבור תרופה that treats "הזדקנות" itself. הן must לתקוף מצב ספציפי וניתן להחזר, which can לא לתואם עם המטרה of כיוון לתהליכי הזדקנות בסיסיים.

ד"ר בריאן קנדי, MD, דן במכשול זה עם ד"ר אנטון טיטוב, MD. הוא מצייר הקבלה לקרדיולוגיה preventivית, where תרופות treat גורמי סיכון like כולסטרול גבוה before מחלה גלויה occurs. הוא טוען that הזדקנות is גורם הסיכון האולטימטיבי for כמעט כל המחלות הכרוניות. התגברות על מחסום רגולטורי זה is critical לקידום התחום ועידוד השקעות המגזר הפרטי בתרופות אנטי-אייג'ינג אמיתיות.

עתיד מחקר הרפמיצין

עתיד מחקר הרפמיצין lies בניסויים קליניים אנושיים rigorous. ד"ר בריאן קנדי, MD, is תומך strong for ביצוע more מחקרים באנשים מבוגרים ובריאים. הוא מדגיש את הצורך להשתמש בביומרקרים של הזדקנות as נקודות קצה primary בניסויים אלה. ביומרקרים these could לספק עדות objective להשפעת רפמיצין על הקצב הביולוגי של ההזדקנות.

ד"ר קנדי remains מאוד אופטימי regarding כיוון למסלול mTOR. הוא קורא לזה "סטנדרט הזהב" להאטת הזדקנות במודלים בבעלי חיים. המשימה critical is תרגום success זה בבטחה לבני אדם. הוא encourages חקירה continued לרפאלוגים שונים ופרוטוקולי מינון to לפתוח את הפוטנציאל המלא של רפמיצין לקידום healthspan ואריכות ימים, always under הדרכה קלינית proper.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: רפמיצין וניסויים הקשורים להזדקנות אנושית. מתי יהיו לנו נתונים אמינים על רפמיצין בהזדקנות? וכיצד קובעים את השפעות ההזדקנות של רפמיצין?

ד"ר בריאן קנדי, MD: רפמיצין היא תרופה שפקע פטנטה. יש many גרסאות אחרות של רפמיצין, like everolimus. Most חברות big pharma זרות have some version של רפמיצין in use for דיכוי התגובה החיסונית בהשתלות איברים. היא has been used for סרטן ומחלת כליות. היא was found to לעכב את מסלול mTOR. עיכוב מסלול that מאריך תוחלת חיים in pretty much all של מודלים בבעלי חיים that have been tested. זו probably ההתערבות האיתנה ביותר likely להאריך תוחלת חיים.

There have been a large number של ניסויים קליניים, but most have been done in אנשים who are really sick, מקבלים השתלות איברים or having סרטן. You couldn't learn much about הזדקנות. I would say that לרפמיצין do have תופעות לוואי. I would caution people to just start going out and taking it.

I think it's important to get more נתונים אנושיים באנשים בריאים first. But there are suggestions from RestoBio, for instance, that you can לתת רפאלוגים. They use a different version in a way that's healthy. It doesn't cause תופעות לוואי above background in אוכלוסייה מבוגרת. The bulk of the data from the studies suggested that רפמיצין reduces שיעורי זיהומים in אנשים מבוגרים who are reasonably healthy. That was how they chose to look at הזדקנות.

אנשים מבוגרים are susceptible to זיהומים. When something is targeting הזדקנות and improving אריכות ימים, it should make you resistant to זיהומים נשימתיים. This was before COVID. I think that was quite promising. הניסוי פאזה שלוש got derailed a little bit for reasons that we can go into.

We need more studies with רפמיצין. I would encourage people to look at ביומרקרים של הזדקנות. People are starting to do that now. In addition, I think there's a lot of data that suggests רפמיצין is protective against מחלה נוירודגנרטיבית. ניסוי אלצהיימר, I think, is called for as well to really look at whether עיכוב mTOR can prevent התקדמות of אלצהיימר בשלב מוקדם. I suspect that there may be good results there.

I'm really just encouraging as many people as possible to test רפמיצין in different contexts. It's an important disclaimer that whatever we discuss is purely for informational purposes. It should never be taken as medical advice, and somebody should not act upon it.

I think it's very important to always discuss with a qualified practicing physician before you do anything. That's important.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: You mentioned that הניסוי רפמיצין got derailed, הניסוי פאזה שלוש. What was the reason for that?

ד"ר בריאן קנדי, MD: Well, apparently, the regulatory group suggested that they use דיווח עצמי של זיהומים נשימתיים as opposed to זיהומים נשימתיים מוגדרים קלינית, which is what had been used in the ניסויי פאזה שני that showed success.

People over 65 often feel like they have some kind of infection. They wake up with a cough and say, "Oh, I've got some virus." If you don't test these things and get clinical validation, you may be missing the signal from all the noise.

I don't know if that's what really happened. They also moved away from everolimus to a different kind of mTOR inhibitor, which changed the equation a little bit, although they had preliminary data that that worked as well.

I think there were hints that it might have worked. But there wasn't a statistically relevant signal that came out of that ניסוי פאזה שלוש. That's not a sign to give up on things. ניסויי פאזה שלוש can fail for a lot of reasons. זיהומים נשימתיים may not even be the right way to look at it.

What I really want to see is ביומרקרים של הזדקנות. But if you're a company, you don't get reimbursed for changing a biomarker of aging. You need to have some disease you're treating or some condition that you're preventing. That's part of the challenge with private sector interest in the anti-aging pill.

If they're going to go the traditional pharmaceutical route, they need reimbursement. הזדקנות is not a disease according to the FDA. You can't treat something that doesn't exist and get reimbursed for it. That's been a limitation in this field for a long time. That doesn't necessarily apply as much to supplements or diagnostics.

But in terms of developing new drugs, it's a major impediment. It's really something we need to get around because some of the most effective treatments for cardiovascular disease and diabetes involve treating risk factors. You are treating hypercholesterolemia, hypertriglyceridemia, hyperglycemia before people have a lot of overt disease symptoms.

We know the success that can come from treating risk factors. הזדקנות is the biggest risk factor. You can call it a disease or call it a risk factor—I don't care. But we need to develop some method to target aging effectively because I think that will have a huge positive impact on the health of the population.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: רפמיצין when tested for essentially מטרות אריכות ימים—that's a significantly smaller dose. And frequency is also radically different, right?

Dr. Brian Kennedy, MD: כן, רוב הנתונים מצביעים על כך שאם לוקחים את התרופה ומאפשרים לה לחזור לרמת הבסיס – כלומר, לא לוקחים אותה כל יום – יש ירידה בתופעות הלוואי ובאירועים השליליים. כדי להיות בטוחים עם זה, מרבית המחקרים הקליניים משתמשים במתן לסירוגין פעם או פעמיים בשבוע במינון נמוך יחסית. חלק מהאנשים עם השתלות איברים לוקחים מינונים גבוהים בהרבה.

אני פשוט חושב שאנחנו צריכים להיות זהירים עם התרופה הזו. ייתכן שמינונים גבוהים יותר משפיעים יותר על ההזדקנות. אבל אם יש לך כיבים בפה וסיבוכים אחרים, אולי לא תרצה לחיות זמן רב יותר. אני חושב שחשוב להתחיל ברמות נמוכות יחסית עם תרופה כזו.

לרפמיצין יכולות להיות סיבוכים. חלק מהמוצרים הטבעיים האלה נוטים להיות בטוחים יותר. זה נכון, אבל זה לא אומר שהם תמיד בטוחים. זה קצת מטעה. כשנותנים מטבוליטים, הגוף יודע מה לעשות איתם. הם בדרך כלל לא מצטברים, כמו אלפא-קטוגלוטרט – הוא עולה ויורד ממש מהר.

ממש קשה להגיע למנת יתר מזה. היתרונות שאתה מקבל מזה הם כנראה התגובות שאתה מניע בתאים. כשאתה לוקח תרופה שלא מתפרקת בקלות, שהוכנה במעבדה כימית, אז יש סיכוי גדול יותר לרעילות כי היא יכולה להצטבר. היא יכולה להשפיע על מטרות לא מכוונות במינונים גבוהים. היא יכולה להשפיע בצורה בלתי צפויה.

יש סיבה לגיטימית להיות יותר זהירים עם תרופות מאשר עם מוצרים טבעיים, למרות שצריך להפעיל מידה מסוימת של זהירות בשניהם. עם זאת, אני מאוד אופטימי לגבי טיפול במסלול mTOR.

אני חושב שרפמיצין הוא תקן הזהב להאטת ההזדקנות. אם הייתי עכבר, הייתי לוקח את זה בוודאות. למצוא דרך לתת את זה בבטחה לבני אדם זה מאוד חשוב.