מחקר אוכלוסייה גדול זה מצא כי שימוש בתרופות סטטינים להורדת כולסטרול למשך חמש שנים לפחות היה קשור לירידה של 47% בסיכון לסרטן המעי הגס לאחר התחשבות בגורמי סיכון נוספים. המחקר כלל קרוב ל-4,000 משתתפים בישראל והראה כי גם סימבסטטין וגם פרבסטטין סיפקו השפעות מגנות דומות, בעוד שתרופות כולסטרול אחרות לא הראו תועלת זו. למרות שממצאים אלה מעודדים, החוקרים מזהירים שיש צורך במחקר נוסף לפני המלצה על סטטינים ספציפית למניעת סרטן.

סטטינים וסיכון לסרטן המעי הגס: מה שחולים צריכים לדעת

תוכן עניינים

• מבין: הבנת הקשר
• כיצד בוצע המחקר
• ממצאים עיקריים: סטטינים והפחתת סיכון לסרטן
• משמעות הממצאים עבור חולים
• מגבלות המחקר ושיקולים נוספים
• המלצות לחולים וצעדים הבאים
• מידע על המקור

מבין: הבנת הקשר

סרטן המעי הגס נותר הסרטן השלישי בשכיחותו בארצות הברית, עם כ-145,000 מקרים חדשים וכ-56,300 מקרי מוות שצפויים לשנת 2005, השנה בה בוצע מחקר זה. הקהילה הרפואית מחפשת באופן פעיל אסטרטגיות מניעה יעילות, כאשר אספירין ותרופות אנטי-דלקתיות אחרות מראות הבטחה אך מעלות חששות לגבי תופעות לוואי פוטנציאליות שעלולות להגביל את השימוש הנרחב שלהן למניעת סרטן.

סטטינים הם קבוצת תרופות המשמשות בעיקר להורדת כולסטרול על ידי עיכוב אנזים בשם 3-הידרוקסי-3-מתילגלוטריל קואנזים A רדוקטאז (HMG-CoA רדוקטאז). מעבר להשפעותיהם המורידות כולסטרול, חוקרים גילו שלסטטינים עשויות להיות תועלות נוספות, כולל תכונות אנטי-סרטניות פוטנציאליות. מחקרי מעבדה הראו שסטטינים יכולים לעכב את צמיחת תאי סרטן המעי הגס ואפילו לעורר מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) בשורות תאים סרטניים.

ניסויים קליניים קודמים שתוכננו לבחון סטטינים למחלות לב דיווחו לעיתים על תוצאות סרטן, אך הממצאים היו לא עקביים. חלק מהמחקרים הציעו שסטטינים עלולים להגביר את הסיכון לסרטן, בעוד שאחרים הצביעו על השפעות מגנות פוטנציאליות. ניסויים אלה לא תוכננו ספציפית לחקר סרטן, ולכן חסרה להם העוצמה הסטטיסטית כדי להסיק מסקנות חד-משמעיות לגבי הקשר בין סטטינים לסיכון לסרטן המעי הגס.

כיצד בוצע המחקר

מחקר זה בוצע כחלק ממחקר האפידמיולוגיה המולקולרית של סרטן המעי הגס, מחקר מקרים-ביקורות מבוסס אוכלוסייה מקיף בצפון ישראל. המחקר כלל חולים שאובחנו עם סרטן המעי הגס בין 31 במאי 1998 ל-31 במרץ 2004, והשווה אותם למשתתפי ביקורת מותאמים בקפידה שלא חלו בסרטן.

החוקרים זיהו 3,181 חולים פוטנציאליים מתאימים עם סרטן המעי הגס במהלך תקופת המחקר. לאחר התחשבות באלה שלא ניתן היה לאתר או שנפטרו, 2,563 חולים פנו להשתתף. בסופו של דבר, 2,146 השלימו את תהליך הראיון המלא, המייצג שיעור תגובה חזק של 67.5% מכלל החולים המתאימים. קבוצת הביקורת כללה 2,162 משתתפים מותאמים שייצגו 52.1% מהביקורות המתאימות שהוזמנו להשתתף.

הניתוח הסופי כלל 1,953 חולים עם סרטן המעי הגס ו-2,015 ביקורות, ויצר 1,651 זוגות מותאמים. ביקורות הותאמו individually לחולים על בסיס שנת לידה, מין, מיקום המרפאה הראשונית, וקבוצה אתנית (יהודים לעומת לא-יהודים). לכל המשתתפים היה כיסוי ביטוחי בריאות דומה וגישה לשירותי בריאות through מערכת הבריאות המחייבת של ישראל.

חוקרים ערכו ראיונות מפורטים פנים אל פנים כדי לאסוף מידע מקיף כולל:

• היסטוריה תרופתית מפורטת, עם דגש ספציפי על שימוש בסטטינים למשך חמש שנים לפחות
• שימוש באספירין ותרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות (NSAIDs)
• היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית, כולל היסטוריה של סרטן
• הרגלי תזונה שנבדקו through שאלוני תדירות מזון מאומתים
• דפוסי פעילות גופנית using כלי מאומת
• מידע דמוגרפי וגורמי אורח חיים

לצורך הבטחת דיוק, צוות המחקר אימת שימוש עצמי מדווח בסטטינים מול רשומות מרשם ממאגר הנתונים של שירותי בריאות כללית עבור 286 משתתפים שדיווחו על שימוש בסטטינים והיו להם רשומות זמינות. תהליך אימות זה אישר ש-96.5% מהדיווחים העצמיים היו מדויקים when compared לרשומות מרשם שהראו לפחות שלושה מרשמים ממולאים בשנה.

ממצאים עיקריים: סטטינים והפחתת סיכון לסרטן

המחקר חשף הבדלים בולטים בשימוש בסטטינים בין חולים עם סרטן המעי הגס למשתתפי ביקורת. רק 6.1% מחולי הסרטן (120 מתוך 1,953) דיווחו על שימוש בסטטינים לחמש שנים או יותר, compared ל-11.6% מהביקורות (234 מתוך 2,015). הבדל זה תורגם לירידה סטטיסטית משמעותית של 50% בסיכון לסרטן המעי הגס among משתמשי סטטינים.

לאחר התאמה לגורמים מרובים שיכולים להשפיע על סרטן—כולל גיל, מין, שימוש ב-NSAIDs, קבוצה אתנית, פעילות גופנית, היפרכולסטרולמיה, היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס, וצריכת ירקות—הקשר המגן נותר חזק. הניתוח המתואם הראה ירידה של 47% בסיכון לסרטן המעי הגס (יחס סיכויים 0.53; רווח בר-סמך 95% 0.38 עד 0.74).

המחקר בחן את שני הסטטינים הנפוצים ביותר באוכלוסיית המחקר:

• סימבסטטין היווה 55.6% משימוש הסטטינים והראה ירידה של 51% בסיכון (יחס סיכויים 0.49)
• פרבסטטין היווה 41.5% מהשימוש והראה ירידה של 56% בסיכון (יחס סיכויים 0.44)

חשוב לציין, המחקר מצא שתרופות אחרות להורדת כולסטרול לא סיפקו את אותה השפעה מגנה. specifically, נגזרות חומצה פיברית (כגון בזפיברט) לא הראו קשר משמעותי עם הפחתת סיכון לסרטן המעי הגס (יחס סיכויים 1.08; רווח בר-סמך 95% 0.59 עד 2.01).

ההשפעה המגנה של סטטינים הייתה עקבית across תת-קבוצות חולים שונות:

• הגנה דומה עבור both סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת
• יעילה באותה מידה בחולים עם ובלי היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס
• הגנה עקבית among חולים עם היפרכולסטרולמיה או מחלת לב איסכמית
• הגנה משמעותית even among חולים עם מחלת מעי דלקתית

חוקרים גם בחנו whether סטטינים השפיעו על שלב האבחנה של הסרטן או מאפייני הגידול. הם מצאו שמשתמשי סטטינים היו בעלי סיכוי דומה להיות מאובחנים בשלבים מוקדמים (I או II) לעומת שלבים מאוחרים (III או IV) compared ללא משתמשים. הייתה מגמה לא משמעותית toward פחות גידולים poorly differentiated among משתמשי סטטינים (6.4% vs 8.6% ללא משתמשים).

משמעות הממצאים עבור חולים

מחקר זה מספק עדות משכנעת ששימוש ארוך טווח בסטטינים may להפחית significantly את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס. הירידה היחסית של 47% בסיכון after התחשבות בגורמי סיכון ידועים נוספים מייצגת השפעה מגנה פוטנציאלית substantial. עבור חולים שכבר נוטלים סטטינים לטיפול בכולסטרול, מחקר זה suggests שייתכן שיש תועלת נוספת חשובה beyond הגנה קרדיווסקולרית.

הממצא שההשפעה המגנה הייתה ספציפית לסטטינים—ולא נצפתה עם תרופות אחרות להורדת כולסטרול—suggests שהמנגנון may involve יותר מ

• ניסויים מבוקרים אקראיים שתוכננו במיוחד לבחון סטטינים למניעת סרטן המעי הגס
• מחקר על המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ההשפעות המגוננות הפוטנציאליות של סטטינים
• מחקרים הבוחנים האם סטטינים שונים או מינונים שונים מספקים רמות שונות של הגנה
• חקירה האם סטטינים עשויים להועיל לסוגי סרטן נוספים מלבד סרטן המעי הגס

חולים המשתתפים בניסויים מתמשכים עם סטטינים צריכים להמשיך את השתתפותם, שכן מחקרים אלה עשויים לספק תובנות נוספות לגבי ההשפעות המניעתיות הפוטנציאליות של תרופות אלה נגד סרטן.

מידע מקור

כותרת המאמר המקורי: סטטינים והסיכון לסרטן המעי הגס

מחברים: Jenny N. Poynter, M.P.H., Stephen B. Gruber, M.D., Ph.D., M.P.H., Peter D.R. Higgins, M.D., Ph.D., Ronit Almog, M.D., M.P.H., Joseph D. Bonner, M.S., Hedy S. Rennert, M.P.H., Marcelo Low, M.P.H., Joel K. Greenson, M.D., and Gad Rennert, M.D., Ph.D.

פרסום: New England Journal of Medicine, 26 במאי 2005, כרך 352, גיליון 21, עמודים 2184-2192

הערה: מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר שעבר ביקורת עמיתים מה-New England Journal of Medicine ושומר על כל הממצאים המשמעותיים, נקודות הנתונים והמסקנות מהמחקר המקורי.