הבנת טיפול נוגד TNF במחלת קרוהן: מדריך מקיף למטופל

תוכן עניינים

• מבוא למחלת קרוהן ולטיפול נוגד TNF
• מהו TNF וכיצד הוא פועל?
• תפקידו של TNF בהתפתחות מחלת קרוהן
• כיצד פועלות תרופות נוגדות TNF
• סוגי טיפולים נוגדי TNF ויעילותם
• אובדן תגובה לטיפול נוגד TNF
• שיקולי טיפול חשובים
• כיוונים עתידיים בטיפול נוגד TNF
• תמצית עיקרית למטופלים
• מקורות מידע

מבוא למחלת קרוהן ולטיפול נוגד TNF

מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית העלולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת. היא שייכת לקבוצת מחלות הנקראת מחלות מעי דלקתיות (Inflammatory Bowel Disease - IBD), הכוללת גם קוליטיס כיבית. מחלות אלה מתאפיינות בדלקת כרונית בלתי נשלטת העוקבת אחר דפוס של התפרצויות ותקופות הפוגה.

שכיחות מחלת קרוהן נמצאת בעלייה ברחבי העולם, עם השיעורים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה - 20.2 מקרים ל-100,000 איש מדי שנה. מה שהופך את קרוהן לאתגר מיוחד הוא שהיא פוגעת לעתים קרובות בצעירים, כולל ילדים, ובדרך כלל עוקבת אחר מהלך של הישנות והפוגה המתקדם לסיבוכים הדורשים ניתוח ברוב המטופלים אם לא מטופלת כראוי.

המחלה מתבטאת בצורות שונות המסווגות לפי שיטת הסיווג של מונטריאול: דלקתית, היצרותית (היצרות), ופיסטולית (חיבורים לא תקינים בין איברים). תסמינים נפוצים כוללים שלשול כרוני, כאבי בטן וירידה במשקל, בעוד שמחלה פריאנלית פוגעת בכ-שליש מהמטופלים עם ביטויים כמו פיסטולות, היצרות אנאלית, תגי עור וכיבים.

מטרות הטיפול מתמקדות בהשגת הפוגה קלינית (בקרת תסמינים) והפוגה אנדוסקופית (ריפוי רירית), מניעת התקדמות המחלה, מזעור התערבויות ניתוחיות ואופטימיזציה של איכות החיים. הטיפול המסורתי עוקב אחר גישת "step-up" המתחילה באנטיביוטיקה, קורטיקוסטרואידים ואימונומודולטורים לפני מעבר לטיפולים ביולוגיים כמו נוגדי TNF.

עם זאת, עדויות הולכות ומצטברות תומכות בגישת "top-down" המשתמשת בטיפול נוגד TNF מוקדם יותר, במיוחד בפנוטיפים חמורים של המחלה. טיפול נוגד TNF אושר לראשונה לטיפול במחלת קרוהן ב-1998 ושינה באופן יסודי את פרדיגמות הטיפול, והוביל לשיפורים משמעותיים בשיעורי התגובה וההפוגה עבור מטופלים.

מהו TNF וכיצד הוא פועל?

פקטור נמק הגידול (Tumor Necrosis Factor - TNF או TNF-α) הוא חלבון דלקתי חזק השייך למשפחה גדולה של חלבונים המעורבים בוויסות חיסוני. בצורתו הפעילה, TNF הוא חלבון 17 kD הנתלש מקודמו הקשור לממברנת התא על ידי אנזים הנקרא TACE (TNFα converting enzyme).

לשתי הצורות של TNF יש פעילות ביולוגית. הצורה המסיסה פועלת באתרים מרוחקים ממקום ייצורה, בעוד שהצורה הקשורה לממברנה פועלת באמצעות מגע ישיר בין תאים, מעבירה אותות לתאי מטרה המבטאים קולטני TNF. מנגנון אחרון זה ידוע כ"איתות הפוך".

תאים שונים מייצרים TNF, בעיקר מונוציטים, מקרופאגים ולימפוציטים T, אך גם תאי פיטום, גרנולוציטים, פיברובלסטים וסוגי תאים נוספים. גורמים רבים יכולים לעורר שחרור TNF, כולל חיידקים, נגיפים, קומפלקסים חיסוניים, סופר-אנטיגנים, תאי גידול, קרינה ולחץ.

TNF מפעיל את השפעותיו באמצעות שני קולטנים נפרדים: קולטן TNF 1 (נמצא על כל תאים בעלי גרעין) וקולטן TNF 2 (בעיקר על תאים אנדותליאליים והמטופויאטיים). אינטראקציות אלה מייצרות השפעות פרו-דלקתיות חזקות באמצעות מספר מנגנונים:

• עלייה בייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים אחרים כולל אינטרלוקין (IL)-1β ו-IL-6
• ביטוי מולקולות היצמדות המסייעות לתאים דלקתיים להידבק לדפנות כלי הדם
• שגשוג פיברובלסטים וגורמי קרישה
• יוזמות תגובות פאזה חריפה
• עיכוב אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת) של תאים דלקתיים

ציטוקין זה ממלא תפקידים קריטיים בתהליכים דלקתיים מרכזיים כולל הפעלת תגובות קרישה ופיברינוליטיות, קידום היצמדות נויטרופילים-אנדותל ההכרחית לגיוס תאים דלקתיים לאתרי דלקת, וקידום דלקת גרנולומטית באמצעות גיוס לימפוציטים T, מונוציטים ומקרופאגים.

תפקידו של TNF בהתפתחות מחלת קרוהן

הגורם המדויק למחלת קרוהן אינו מובן במלואו, אך חוקרים מאמינים שהוא כרוך באינטראקציה מורכבת בין גורמים סביבתיים, חוסר איזון בחיידקי המעי (דיסביוזיס), תגובות חיסוניות לא תקינות ונטייה גנטית. תהליך המחלה כולל פגיעה רירית ודלקת בה מחסום המעי המגן נפגע, ומאפשר לחיידקי המעי לעורר תגובה חיסונית דלקתית מוגזמת.

מחלת קרוהן מתאפיינת בתגובה חיסונית מתווכת תאי T עם דלקת טרנס-מוראלית (הפוגעת בכל שכבות דופן המעי) כסימן ההיכר שלה. דלקת זו מונעת על ידי רמות מוגברות של ציטוקינים פרו-דלקתיים, במיוחד אינטרפרון גמא, אינטרלוקין 12 ו-TNF.

מחקרים מצאו הפרשה מוגברת של TNF מתאים מונונוקלאריים ברירית המעי של חולי קרוהן, עם תאים חיוביים ל-TNF הממוקמים עמוק יותר בשכבות דופן המעי בהשוואה לאנשים בריאים. חוקרים גם הדגימו רמות TNF מוגברות בצואה של מטופלים עם מחלת קרוהן פעילה בהשוואה לאלה עם מחלה לא פעילה או ביקורות בריאות, aunque ריכוזים בסרום היו פחות מובחנים.

TNF מופיע מוקדם בתהליך הדלקתי העומד בבסיס מחלת קרוהן ומחקרי מעבדה הראו את מעורבותו במספר תהליכים פתולוגיים הנצפים במחלה, כולל הצטברות נויטרופילים, יצירת גרנולומות ועלייה בחדירות האפיתל הפוגעת בתפקוד מחסום המעי.

כיצד פועלות תרופות נוגדות TNF

מחקרים ראשוניים של נטרול נוגדנים במודלים בבעלי חיים הציעו לראשונה את תפקידו המשמעותי של TNF בפתוגנזה של קרוהן, מה שהוביל למתן הראשון של נוגדן anti-TNF-α (cA2, שהפך מאוחר יותר לאינפליקסימאב) בחולה קרוהן, ולאחריו סדרת המקרים הראשונה. תוצאות מבטיחות אלה דרבנו מחקרים רב-מרכזיים שהובילו לאישור FDA לתרופות נוגדות TNF לטיפול בקרוהן ב-1998.

נוגדני anti-TNF פועלים באמצעות מספר מנגנוני פעולה הכוללים:

• נטרול TNF-α על ידי קשירה לצורות המסיסות והטרנס-ממברנליות
• איתות הפוך המעורר הפעלת תאים, דיכוי ציטוקינים או אפופטוזיס
• השראה של אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת) של לימפוציטים T פעילים בלמינה פרופריה
• ציטוטוקסיות תלוית נוגדן ותלוית משלים (לתרופות עם אזור Fc כמו אינפליקסימאב ואדלימומאב)

תרופות אלה פועלות על ידי דלדול עודף ביטוי TNF-α through binding to both soluble and membrane-bound TNF-α, preventing them from interacting with their receptors and blocking proinflammatory signals. They also distribute efficiently into inflamed tissue where they're most needed.

תופעת האיתות ההפוך מעניינת במיוחד - כאשר תרופות נוגדות TNF נקשרות לקודמן הקשור לממברנת התא ל-TNF, הן פועלות כליגנדים המעוררים הפעלת תאים, דיכוי ציטוקינים או אפופטוזיס של התא הנושא את הקודמן. זה עשוי לעבוד על ידי תשישות מוצרי איתות משותפים במהלך הפעלה סימולטנית של מסלולי איתות אנדוטוקסין/ליפופוליסכריד.

על ידי השראה של אפופטוזיס של לימפוציטים T פעילים ברירית המעי, טיפולים נוגדי TNF מתנגדים למנגנון פתולוגי מוצע בקרוהן בו שגשוג תאי T רירית עולה על אפופטוזיס תאי T. תרופות המכילות אזור Fc (אינפליקסימאב ואדלימומאב אך לא certolizumab) יכולות גם להשרות ציטוטוקסיות תלוית נוגדן ותלוית משלים.

סוגי טיפולים נוגדי TNF ויעילותם

שלוש תרופות נוגדות TNF עיקריות זמינות כיום לטיפול במחלת קרוהן, לכל אחת מאפיינים ייחודיים, משטרי מינון ועדויות התומכות בשימושן.

אינפליקסימאב (Remicade)

אינפליקסימאב היה משנה התגובה הביולוגי הראשון ששימוש בטיפול במחלות מעי דלקתיות. זהו נוגדן אימונוגלובולין (Ig) G1 כימרי (עכבר/אדם) מהונדס גנטית נגד פקטור נמק גידול אנושי. תרופה זו יכולה לתקן משלים וליזות תאים המבטאים TNF-alpha הקשור לממברנה while inducing downregulation of inflammatory mechanisms throughout the entire mucosal layer.

ניתן תוך ורידי, אינפליקסימאב עוקב בדרך כלל אחר לוח זמנים תחזוקתי של כל שמונה שבועות לאחר משטר השראה ראשוני של שלוש מנות (שבועות 0, 2, ו-6). שני מחקרים אקראיים מבוקרים landmark - מחקרי ACCENT I ו-II (A Crohn's disease Clinical study Evaluating infliximab in a New long-term Treatment regimen) - העריכו את יעילות אינפליקסימאב בפנוטיפים לומינליים ופיסטוליים של קרוהן.

במחלה לומינלית, מחקרים אלה הדגימו סבירות מוגברת להפוגה קצרת טווח וארוכת טווח, כמו גם הפסקת קורטיקוסטרואידים שהיו נדרשים אחרת לבקרת התגובה החיסונית. מחקרים לאחר מכן אישרו כי טיפול באינפליקסימאב מייצר לא רק שיפור קליני אלא גם שיפור אנדוסקופי משמעותי, עם בדיקה היסטולוגית המציגה הפחתה מלאה של חדירת דלקת רק במטופלים המטופלים באינפליקסימאב.

למחלה פיסטולית פריאנלית (כולל פיסטולות רקטו-וגינליות ופריאנליות), תוצאות כללו סגירת פיסטולות מניקות. במחקר הפלצבו המבוקר הראשון של 94 מטופלים (רובם עם פיסטולות פריאנליות), סגירה של ≥50% מהפיסטולות occurred in 68% of patients receiving infliximab compared with 26% on placebo (p = 0.002). סגירה מלאה של כל הפיסטולות that drained at baseline occurred in 55% of the 63 patients receiving infliximab at 0, 2, and 6 weeks compared with 13% on placebo (p = 0.001). טיפול תחזוקתי resulted in approximately one-third of patients remaining in remission at one year.

אדלימומאב (Humira)

אדלימומאב הוא נוגדן אנושי מלא שגם מתקן משלים וליזות תאים המבטאים TNF-α. הוא ניתן תת-עורי באמצעות עט הזרקה אוטומטי כל שבועיים. מחקרי מפתח המדגימים את יעילות אדלימומאב כוללים את מחקר CLASSIC-I (Clinical Assessment of adalimumab Safety and efficacy Studied as Induction therapy in Crohn's disease), שהראה efficacy in inducing clinical response and remission for moderate to severe Crohn's.

מחקר פאזה 3 subsequent (CLASSIC II) demonstrated maintenance of remission in those with moderate to severe Crohn's. מחקר CHARM (Crohn's trial of the fully Human Antibody Adalimumab for Remission Maintenance) also demonstrated safety and efficacy of adalimumab for maintaining clinical remission following successful induction therapy and in healing draining perianal fistulas.

מחקר GAIN (Gauging Adalimumab efficacy in Infliximab Nonresponders) assessed adalimumab efficacy in patients who had lost response or developed intolerance (secondary failure) to infliximab therapy. חוקרים דיווחו על השראה significantly higher induction of clinical remission at week 4 in the adalimumab-treated group versus the placebo-treated group.

מטא-אנליזה שכללה את המחקרים CLASSIC-I, GAIN ו-CHARM, וייצגה מעל 700 משתתפים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה, חשפה סיכוי נמוך יותר לכישלון בהשגת הפוגה עם אדלימומאב לעומת פלצבו בשבועות ארבע ושתים עשרה [סיכון יחסי (RR) 0.85, רווח בר-סמך 95% (CI) 0.79–0.91]. מחקרים אלה השתמשו במערכת הניקוד של מדד הפעילות של מחלת קרוהן (CDAI), עם ירידה של 100 נקודות המציינת תגובה וירידה של 150 נקודות המציינת הפוגה.

מחקר עוקב שהשתמש במדד התוצאה האובייקטיבי יותר של ריפוי רירית (ניסוי EXTEND) מצא כי מטופלים עם מחלת קרוהן פעילה בינונית עד חמורה שהמשיכו לקבל אדלימומאב היו בעלי סיכוי גבוה יותר להשיג ריפוי רירית.

צרטוליזומאב (סימזיה)

צרטוליזומאב pegol הוא שבר נוגדן כימרי מותאם-אנושית כנגד TNF מסיס (מופרש) וגם TNF טרנסמברנלי, המחובר לפוליאתילן גליקול (PEG) בתהליך הנקרא "pegylation". הוא שונה מאינפליקסימאב ואדלימומב בכך שהוא חסר את אזור ה-Fc (fragment crystallisable) האופייני לנוגדנים. כתוצאה מכך, הוא אינו גורם לאפופטוזה כאחד ממנגנוני הפעולה שלו, אינו מפעיל את מסלול המשלים ואינו גורם לציטוטוקסיות מתווכת-תא או נוגדן.

עם זאת, הוא נחשב בעל זיקה קשירה גבוהה יותר ל-TNF מאשר אדלימומב או אינפליקסימב. ניתן בזריקה תת-עורית, לצרטוליזומב זמן מחצית חיים ארוך יותר (בשל תוספת ה-PEG), עם מינון תחזוקה כל ארבעה שבועות במקום כל שבועיים כמו אדלימומב.

מחקרי PRECISE (Pegylated antibody fragment evaluation in Crohn's disease safety and efficacy) 1 ו-2 העריכו השראה ותחזוקה של הפוגה עם צרטוליזומב במטופלים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה. מחקר PRECiSE 1 לא מצא הבדל משמעותי בהפוגה בשבוע שש בין קבוצות צרטוליזומב ופלצבו, אך שיעורי התגובה השתפרו משמעותית עם צרטוליזומב לעומת פלצבו (35% לעומת 27%, p = 0.02).

ניסוי PRECiSE 2 דיווח על שיעור תגובה גבוה משמעותית (62% לעומת 34%, p < 0.001) ושיעור הפוגה (48% לעומת 29%, p < 0.001) עם תחזוקת צרטוליזומב לאחר תגובה חיובית לטיפול השראה בשבוע 26, בהשוואה לפלצבו. צרטוליזומב הוערך גם באמצעות איכות חיים הקשורה לבריאות כמדד תוצאה דרך שאלון מחלות מעי דלקתיות (IBDQ), עם שיפור משמעותי באיכות החיים בכל נקודות הזמן שנבדקו בהשוואה לפלצבו.

ניסוי PRECiSE 3 העריך תוצאות ארוכות טווח במטופלים שהוחזקו בהצלחה על צרטוליזומב בשבוע 26 ודיווח על שיעורי הפוגה של 63% בשבוע 80, אם כי זה לא היה שונה סטטיסטית משמעותית מאלה בהם הטיפול הופסק בשבוע 26 (פלצבו). מטא-אנליזה של ארבעה ניסויים שהעריכו צרטוליזומב במעל 800 מטופלים לא מצאה הבדל סטטיסטי משמעותי בין צרטוליזומב לפלצבו בהשגת הפוגה של מחלת קרוהן לומינלית פעילה (RR = 0.95; 95% CI 0.90–1.01).

טיפול תחזוקה עם צרטוליזומב הדגים יעילות בסגירת פיסטולות פריאנליות. בניתוח תת-קבוצות של ניסוי PRECiSE 2, 58 מטופלים עם פיסטולות מניבות שהגיבו להשראה עם צרטוליזומב חולקו אקראית לצרטוליזומב או פלצבו כל ארבעה שבועות. שיעורי הפוגה קלינית (סגירה מלאה של פיסטולות שהיו בבסיס) בשבוע 26 היו גבוהים משמעותית במטופלים שטופלו עם צרטוליזומב בהשוואה לפלצבו (36% לעומת 17%, p = 0.038).

השוואה בין טיפולים נוגדי-TNF

לא בוצעו ניסויים שהשוו ישירות את כל שלושת הטיפולים נוגדי-TNF, אך עדויות מצביעות על כך שאין הבדלי יעילות משמעותיים בין אינפליקסימב לאדלימומב. שניהם נחשבים עדיפים על צרטוליזומב בהשגת הפוגה. ניתוח משולב של עשרה ניסויים שכללו מעל 2700 מטופלי קרוהן מצא שאלה שטופלו עם כל אחד משלושת התכשירים נוגדי-TNF היו בעלי סיכוי נמוך יותר לכישלון בהשגת הפוגה בהשוואה לפלצבו (RR 0.87, 95% 0.80–0.94).

ביוסימילרים: העתיד של טיפול נוגד-TNF

היעילות המוכחת של תרופות נוגדות-TNF הובילה לביוסימילרים—גרסאות מסונתזות של תרופות ביולוגיות קיימות ללא הבדל נתפס בבטיחות או ביעילות—כאשר הפטנטים של תכשירים נוגדי-TNF ותיקים פגו או מתקרבים לפקיעה. מספר ביוסימילרים אושרו לטיפול בקרוהן בארה"ב ואירופה (עם 19 מוצרים שאושרו עד סוף 2015), והם צפויים להשיג נתח שוק משמעותי של טיפול ביולוגי בשל עלויות נמוכות יותר המפחיתות הוצאות בריאות ומשפרות נגישות מטופלים.

פיתוח ביוסימילר דורש בחירת תכשיר ביולוגי ייחוס מתאים, הבנת מאפייניו המולקולריים המרכזיים, פיתוח תהליך ייצור התואם מאפיינים אלה, והערכה פרה-קלינית וקלינית מעמיקה הכוללת מחקרים פרמקוקינטיים/פרמקודינמיים וניסויים אקראיים מבוקרים.

נתונים ראשוניים ממחקרי עוקבה "חיים אמיתיים" ממדינות שונות תומכים בביו-שוויון של ביוסימילרים לאינפליקסימב במחלות מעי דלקתיות, ראומטולוגיה ודרמטולוגיה. מחקר אחד מצא ירידה משמעותית במדד פעילות קלינית וחלבון C-reactive (CRP) בכל אוכלוסיית המחקר (כולל מטופלי קרוהן וקוליטיס כיבית), עם רק ארבע תגובות אלרגיות בנבדקים שנחשפו בעבר לאינפליקסימב.

המחקר הפרוספקטיבי הגדול NOR-SWITCH בנורווגיה דיווח כי מעבר לביוסימילר אינפליקסימב היה לא נחות בהשוואה להמשך טיפול עם תכשיר הייחוס מבחינת יעילות, בטיחות ואימונוגניות, אף שהניסוי לא תוכנן להדגים אי-נחיתות במצבי מחלה בודדים כולל קרוהן וקוליטיס כיבית.

עם זאת, נתונים סותרים מעוקבה אירית שהשוותה מטופלים שטופלו עם אינפליקסימב מקורי לעומת ביוסימילרים הראו עלייה בשיעורי ניתוח, פחות הפוגה ללא סטרואידים, ופחות נורמליזציה של הסמן הדלקתי CRP. נדרשים מחקרי תצפית נוספים ותוכניות פרמקו-ויג'ילנס יעילות כדי לטפל בהשלכות של תרופות חדשות אלה והאם טכניקות ניטור תרופות קיימות ליעילות ובטיחות חלות באופן שווה.

אובדן תגובה לטיפול נוגד-TNF

למרות השינוי הפרדיגמה בטיפול בקרוהן בעשרים השנים האחרונות עם תכשירים נוגדי-TNF, חלק מהמטופלים חווים תגובה מופחתת עם הזמן. אובדן תגובה זה מייצג אתגר קליני משמעותי הדורש אסטרטגיות טיפול זהירות כולל אופטימיזציית מינון, מעבר לתכשיר נוגד-TNF אחר, או מעבר לסוג שונה של תרופה ביולוגית.

שיקולי טיפול חשובים

בעת שיקול טיפול נוגד-TNF, מספר גורמים חשובים חייבים להישקל כולל אימונוגניות (התפתחות נוגדנים כנגד התרופה), פרופיל בטיחות, ומשך טיפול אופטימלי. מטופלים ורופאים חייבים לעבוד יחד להערכת גורמי סיכון אישיים, חומרת מחלה, ומטרות טיפול בבחירת הגישה הטיפולית המתאימה ביותר.

ניטור סדיר דרך בדיקות דם, הערכה קלינית, ולעיתים הערכה אנדוסקופית, מסייע להבטיח שהטיפול נשאר יעיל ובטוח לאורך זמן. ניטור תרופתי טיפולי—מדידת רמות תרופה ונוגדנים—יכול לסייע באופטימיזציית מינון וזיהוי סיבות לכישלון טיפול.

כיוונים עתידיים בטיפול נוגד-TNF

מחקר ממשיך לחדד גישות טיפול נוגד-TNF, כולל ניסויים ראש-בראש להערכת מסלולי טיפול אופטימליים, מדדי תוצאה טובים יותר לניהול פיסטולות, ונחיות שימוש סטנדרטיות לביוסימילרים. שיתוף פעולה הדוק בין רשויות רגולטוריות, חברות מדעיות, ותעשיית התרופות יסייע בשיפור הידע ונחיות הפרקטיקה הקלינית.

סמנים ביולוגיים מתפתחים עשויים לסייע בחיזוי אילו מטופלים יגיבו בצורה הטובה ביותר לתכשירים נוגדי-TNF ספציפיים, ויאפשרו גישות טיפול מותאמות-אישית יותר. בנוסף, טיפולי שילוב ואסטרטגיות רצף הכוללות תרופות נוגדות-TNF לצד מחלקות ביולוגיות אחרות מייצגים תחום פעיל של חקירה.

תמציות מפתח עבור מטופלים

טיפול נוגד-TNF שינה את פני הטיפול במחלת קרוהן בעשרים השנים האחרונות, ומציע למטופלים סיכויים משופרים משמעותית להשיג ולהחזיק הפוגה. שלוש התרופות הזמינות—אינפליקסימב, אדלימומב, וצרטוליזומב—לכל אחת מאפיינים ייחודיים אך חולקות את המנגנון המשותף של כיוון against גורם נמק גידולים (TNF), מניע מרכזי של דלקת מעיים בקרוהן.

טיפולים אלה הדגימו יעילות במספר ניסויים קליניים גדולים הן למחלה לומינלית והן לפיסטולארית, עם יכולת מוכחת להשיג תגובה קלינית, לקדם ריפוי רירית, לסגור פיסטולות, להפחית תלות בקורטיקוסטרואידים, ולשפר איכות חיים. בעוד ששיקולים סביב אימונוגניות, בטיחות, ומשך טיפול נשארים חשובים, תכשירים נוגדי-TNF מייצגים אבן פינה בטיפול המודרני במחלת קרוהן.

הופעת גרסאות ביוסימילריות מבטיחה להגביר נגישות ולהפחית עלויות תוך שמירה על יעילות. מטופלים צריכים לעבוד בצמוד עם הגסטרואנטרולוגים שלהם כדי לקבוע אם טיפול נוגד-TNF מתאים למצבם הספציפי ואיזה תכשיר עשוי להציע את האיזון הטוב ביותר של יעילות, בטיחות, ונוחות עבור צרכיהם האישיים.

מידע מקור

כותרת המאמר המקורי: טיפול נוגד-TNF במחלת קרוהן
מחברים: Samuel O. Adegbola, Kapil Sahnan, Janindra Warusavitarne, Ailsa Hart, Philip Tozer
פרסום: International Journal of Molecular Sciences, 2018
הערה: מאמר ידידותי זה למטופל מבוסס על מחקר peer-reviewed מהפרסום המקורי.