כוונון הזדקנות למניעת מחלות והארכת תוחלת הבריאות

קפיצה לפרק

• תוחלת חיים לעומת תוחלת בריאות
• הזדקנות כמחלה
• השפעת מחלות על ההזדקנות
• כוונון תהליכי הזדקנות בסיסיים
• אתגרים רגולטוריים
• תמליל מלא

תוחלת חיים לעומת תוחלת בריאות

ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מבהיר שתוחלת חיים ותוחלת בריאות אינן זהות. תוחלת החיים האנושית גדלה במהירות במשך כמעט 200 שנים. תוחלת הבריאות גדלה בקצב איטי יותר. תקופת החיים הלא-בריאים בסוף החיים ארוכה כיום יותר מאשר לפני עשרות שנים. ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מדגיש את הצורך להבין מה קובע את תוחלת הבריאות.

הזדקנות כמחלה

ד"ר סטיבן אוסטד, MD, דן בתנועה לסווג מחדש את ההזדקנות כמחלה. הוא מציין שזה עשוי להיות הגיוני מבחינה שיווקית כדי למשוך יותר תשומת לב. עם זאת, ההזדקנות עצמה אינה מחלה. היא משפיעה עמוקות על התפתחות מחלות. הבחנה זו קריטית לגישה שלנו למחקר רפואי ולטיפול.

השפעת מחלות על ההזדקנות

ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מסביר את הקשר הדו-כיווני בין מחלה להזדקנות. מחלות יכולות גם להאיץ את תהליך ההזדקנות. הוא מציין את הדוגמה של אנשים החיים עם HIV (נגיף הכשל החיסוני האנושי) מבוקר היטב שמזדקנים בקצב מואץ. זה עשוי לנבע מדלקת כרונית בדרגה נמוכה או מתגובה לתרופות אנטי-נגיפיות ארוכות טווח. כימותרפיה לסרטן היא דוגמה נוספת. היא מטפלת בסרטן ביעילות אך גורמת לנזק משמעותי לצד שמאיץ הזדקנות.

כוונון תהליכי הזדקנות בסיסיים

ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מציע שינוי פרדיגמה במחקר הרפואי. הוא מציע לכוון לתהליכי היסוד של ההזדקנות. גישה זו יכולה לעכב או למנוע את כל המחלות הקשורות לגיל כקבוצה. הוא משתמש באנלוגיה של תרופה למניעת סרטן שמונעת גם דמנציה, מחלות לב ודלקת מפרקים ניוונית. זה מייצג דרך חשיבה שונה לחלוטין על התערבות ביו-רפואית. זה מתרחק מלימוד מפורט של מחלות בודדות.

אתגרים רגולטוריים

ד"ר סטיבן אוסטד, MD, מדגיש מכשול משמעותי לגישה חדשה זו: סוכנויות רגולטוריות. ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) מאשר תרופות רק למחלות ספציפיות. ד"ר אוסטד מספר על פגישה עם ה-FDA לפני כחמש שנים. הם דנו בניסויים לתרופות שמכוונות להזדקנות. השיחה נאלצה להיות ממוסגרת כתרופה בודדת שמכוונת למחלות מרובות. ה-FDA אינו מכיר במצבים כמו סרקופניה (אובדן שרירים הקשור לגיל) כמחלה. זה מונע את אישור התרופות לטיפול בה. ד"ר אוסטד מסיק שזה יותר מסוגיה סמנטית. זה משפיע באופן יסודי על איך אנחנו עושים מדע ומפתחים טיפולים.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אז זה מביא אותנו לחלק מאוד חשוב של המושג תוחלת חיים ותוחלת בריאות. ותוחלת חיים ותוחלת בריאות אינן בהכרח מתואמות. אז איך תהליך המחלה משפיע על תהליך ההזדקנות?

ד"ר סטיבן אוסטד, MD: אתה צודק. הם לא אותו דבר. תוחלת חיים ותוחלת בריאות אינן אותו דבר. תוחלת החיים בבני אדם גדלה מאוד במהירות, שש שעות ביום, במשך כמעט 200 שנים עכשיו. תוחלת הבריאות גדלה בקצב איטי יותר. ולמעשה, אורך החיים הלא-בריאים ממש בסוף קצת יותר ארוך ממה שהיה אפילו לפני 20 או 30 שנים.

אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין מה קובע את תוחלת הבריאות. ואנחנו חייבים לחשוב על זה אחרת מאשר אנחנו חושבים על מחלות. הייתה תנועה בתחום עכשיו לסווג מחדש את ההזדקנות כמחלה. ואני חושב שבעוד שזה עשוי להיות הגיוני מבחינה שיווקית—כלומר, זה עשוי למשוך יותר תשומת לב אם נטפל בהזדקנות כאילו היא מחלה—היא לא מחלה, אבל היא משפיעה על מחלות.

ואז מחלות, באופן פרדוקסלי, יכולות גם להשפיע על ההזדקנות. אחד הדברים המעניינים יותר שלמדנו לאחרונה הוא מאנשים שחיים עם HIV (נגיף הכשל החיסוני האנושי) שמאוד מאוד מבוקר. ולכן יש מאוד מעט נגיף בדם. אבל הם הזדקנו בקצב מואץ.

האם זה קשור לסוג של דלקת בדרגה נמוכה? אנחנו יודעים שדלקת כרונית בדרגה נמוכה גוברת עם הגיל. זה עשוי להיות קשור לסוג של תגובה לתרופות האנטי-נגיפיות שאנשים אלה לוקחים באופן כרוני. אנחנו לא יודעים. אבל זה מדגיש את ההשפעה של מחלות על ההזדקנות, כמו גם של ההזדקנות על המחלה.

אנחנו יודעים, למשל, שכימותרפיה לסרטן יכולה להאיץ הזדקנות. כימותרפיה יכולה להיות מצוינת לטיפול בסרטן, אבל היא עושה כל מיני נזקים לצד, כפי שהם קוראים לזה.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אתה מעלה את הסוגיה של הזדקנות שמשפיעה על המחלה, אבל גם מחלה שמשפיעה על ההזדקנות. בהתחשב במאות מיליארדי דולרים שמושקעים במחלות, ובמיוחד בלחימה בהן בשלבים מאוד מאוחרים, האם לא יהיה הגיוני להפנות יותר מחקר לתהליך היסוד של ההזדקנות ולראות אם אפשר להשפיע על סרטן ודמנציה ברמה היסודית?

ד"ר סטיבן אוסטד, MD: כן, זו נקודה מאוד טובה. וזו נקודה שאנחנו מנסים להעביר, שהיא שהזדקנות עומדת בבסיס כל המחלות העיקריות, כל הגורמים העיקריים למוות. ואם אנחנו יכולים לכוון ולשנות את התהליכים הבסיסיים, אז יש לנו את האפשרות לעכב או למנוע את כל המחלות האלה כקבוצה.

תחשוב על זה ככה: פיתחתי תרופה למניעת סרטן, אבל יש לה כמה תופעות לוואי. אחת מתופעות הלוואי היא שהיא מונעת דמנציה, ותופעת לוואי נוספת היא שהיא מונעת מחלות לב ודלקת מפרקים ניוונית ועוד כל מיני דברים אחרים. זה מה שאנחנו מדברים עליו.

זו דרך חשיבה שונה לחלוטין על התערבות ביו-רפואית ממה שעשינו לפני כן. אם תחשוב על זה, כל התחום הרפואי מפורט ללימוד מחלות שונות. יש לנו את האונקולוגים שלנו, הנוירולוגים שלנו. אבל מה שקרה הוא זה: כשהם התחילו לדבר אחד עם השני בזמנים האחרונים, הם הבינו שאותו תהליך עומד בבסיס סרטן ומחלות לב ומחלות ניווניות של מערכת העצבים.

אז אולי עשינו את זה לא נכון. אולי אנחנו רוצים לכוון לתהליכי הזדקנות בסיסיים. אחד הדברים שמנעו את זה הוא מינהל המזון והתרופות (FDA) כי הם מאשרים תרופות רק למחלות ספציפיות.

וכך מספר מאיתנו קיימנו פגישה עם מינהל המזון והתרופות לפני כחמש שנים, מנסים לקבל את דעתם על האם אנחנו יכולים לעשות ניסוי עם תרופה שמכוונת להזדקנות. אבל לא יכולנו להגיד את זה במונחים האלה. היינו חייבים להגיד את זה במונחים של תרופה בודדת שמכוונת למחלות מרובות.

וברגע שהצגנו את זה כך, ה-FDA אמר, בסדר, כן, בעקרון, אנחנו יכולים לאשר תרופה לזה. ואז אנחנו מקווים שה-FDA ישנה את השקפתו על זה. ה-FDA לא, למשל, מחשיב סרקופניה, אובדן שרירים הקשור לגיל, כמחלה גם כן. זה אומר שהם לא יכולים לאשר תרופות לטיפול בסרקופניה.

אז יש את זה. זה יותר מסוגיה סמנטית. זו סוגיה שנוגעת לאיך אנחנו עושים מדע, למרבה הצער.