השפעות הסירוס על תוחלת החיים של כלבים וסיכונים למחלות גיל

קפיצה לפרק

• עיצוב מחקר פרויקט ההזדקנות הכלבי
• מצב סירוס ותוחלת חיים
• דפוסי מחלות בכלבים מסורסים
• ארבעה מינים ביולוגיים בכלבים
• שינויים הורמונליים וביולוגיית ההזדקנות
• תמליל מלא

עיצוב מחקר פרויקט ההזדקנות הכלבי

ד"ר מאט קאברליין, MD, PhD, מסביר את הגישה של פרויקט ההזדקנות הכלבי לחקר אריכות החיים הכלבית. המחקר האורכי שואף ללכוד מגוון גנטי וסביבתי. ד"ר קאברליין מספר לד"ר אנטון טיטוב, MD, שהפרויקט אינו שולט במשתנים כמו מצב סירוס. במקום זאת, החוקרים רוצים לצפות במגוון הטבעי הזה כדי לזהות מתאמים חזקים עם הזדקנות.

הקוהורט הנוכחי מבוסס בעיקר בארצות הברית. כ-80-90% מהכלבים באוכלוסייה זו מעוקרים. זה יוצר הזדמנות ייחודית לחקר בעלי חיים מסורסים ולא מסורסים באותה סביבה.

מצב סירוס ותוחלת חיים

מחקר מצוות פרויקט ההזדקנות הכלבי חושף ממצאים חשובים על סירוס ותוחלת חיים. ד"ר מאט קאברליין, MD, PhD, מתייחס לעבודה של עמיתיו דניאל פרומיסלו וקייט קריבי. כאשר החוקרים שולטים בגודל הגוף—המנבא הגדול ביותר של תוחלת חיים כלבית—עולה דפוס.

כלבים מעוקרים מראים תוחלת חיים מעט ארוכה יותר בהשוואה לכלבים לא מסורסים. ממצא זה חשוב להבנת כיצד שינויים הורמונליים משפיעים על תהליכי הזדקנות. ד"ר מאט קאברליין, MD, דן בממצאים אלה עם ד"ר אנטון טיטוב, MD, במהלך שיחתם על מחקר ההזדקנות הכלבית.

דפוסי מחלות בכלבים מסורסים

ספקטרום המחלות הקטלניות שונה באופן משמעותי בין כלבים מסורסים ללא מסורסים. ד"ר מאט קאברליין, MD, PhD, מדגיש הבחנה קריטית זו במהלך דיונו עם ד"ר אנטון טיטוב, MD. בעוד שכלבים מעוקרים עשויים לחיות מעט יותר, הם מתים מתנאים הקשורים לגיל שונים.

זה מצביע על כך שסירוס אינו מאט את ההזדקנות באופן אחיד. במקום זאת, הוא משנה פרופילי סיכון למחלות. הבנת דפוסי מחלות דיפרנציאליים אלה יכולה לספק תובנות כיצד הורמונים משפיעים על מסלולי הזדקנות ספציפיים.

ארבעה מינים ביולוגיים בכלבים

ד"ר מאט קאברליין, MD, PhD, מציג את הרעיון של ארבעה מינים ביולוגיים ייחודיים בכלבי לוויה. סיווג זה נובע מפרקטיקות עיקור נפוצות בארצות הברית. ארבע הקטגוריות כוללות זכרים לא מסורסים, נקבות לא מסורסות, זכרים מסורסים ונקבות מסורסות.

כל קבוצה מייצגת מצבים ביולוגיים שונים ביסודם עקב הבדלים הורמונליים. ד"ר מאט קאברליין, MD, מסביר לד"ר אנטון טיטוב, MD, שזה יוצר מודל מורכב יותר לחקר ההזדקנות. חוקרים חייבים להתחשב בארבע הקבוצות השונות הללו כאשר הם מנתחים תוצאות בריאות הקשורות לגיל.

שינויים הורמונליים וביולוגיית ההזדקנות

עיקור גורם לשינויים משמעותיים בהורמוני מין שמשנים ביסודיות את הביולוגיה הכלבית. ד"ר מאט קאברליין, MD, PhD, מדגיש את החשיבות של שינויים הורמונליים אלה. שינויים אלה משפיעים על תהליכי ההזדקנות הביולוגיים הבסיסיים בדרכים מורכבות.

צוות פרויקט ההזדקנות הכלבי מודע מאוד לתפקיד העיקור במחקר ההזדקנות. הם מנתחים בעקביות כיצד מצב סירוס ומין מקיימים אינטראקציה עם תוצאות בריאות הקשורות לגיל. דיונו של ד"ר קאברליין עם ד"ר אנטון טיטוב, MD, מדגיש כיצד הניסוי הטבעי הזה מספק תובנות ייחודיות למנגנוני הזדקנות הורמונליים.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: מה עם ההבדלים ברמות ההורמונליות? אני מבין שרוב הבוגרים בארצות הברית מסורסים, כך שזה הופך אותם למסורסים ללא קשר למינם. certainly בניו יורק, כלבים לא נובחים—אני בטוח שזה חלק מהאילוף, אבל זה כנראה קשור לעובדה שהם מסורסים. whereas בחלקים אחרים של העולם, הם mostly לא, ואני יכול להעיד שהם certainly נובחים. אז איך אתה שולט במגוון ההורמונלי הזה?

ד"ר מאט קאברליין, MD: כן, אז שאלה really טובה. I would say התשובה האמיתית הראשונה היא שאנחנו אפילו לא מנסים לשלוט בזה. אנחנו רוצים ללכוד את המגוון הזה.

המטרה של מחקר אורכי היא להשיג as much of the genetic and environmental diversity as we can כדי לנסות להבין what are the strong correlations. But you're right: in our cohort, which for now is restricted to the United States, the majority of dogs—I think it's in the 80 to 90% range—are sterilized. So we are overrepresented, certainly for sterile dogs.

Having said that, particularly among purebred dogs, there are a significant fraction of dogs that are not sterilized, and so they go through their entire life intact. We can ask questions about the relationship between sterilization status and age-related health outcomes because we have large numbers of both types of dogs.

I will say there have been prior studies, some of which have been done by members of the Dog Aging Project team—Daniel Promislow and Kate Creevy and others—looking at this question. It's interesting because it seems as though when you control for body size—and body size is the greatest predictor of lifespan in dogs—dogs that are sterilized do have a slightly longer life expectancy.

But what's potentially more interesting is the diseases that sterilized dogs die from, or at least which are associated with death. Sterilized dogs are somewhat different than the spectrum of diseases that intact dogs die from.

So I think the take-home message is that sterilization and hormonal changes with age play a role in the risk of certain diseases with age. The extent to which they affect the underlying biological aging process, I think, is a different question and one that's a little bit less clear.

So I think it's important, and it is absolutely something that we're aware of. A couple of points to make: I think it's funny because when you talk to the average person, certainly they're aware that dogs are sterilized typically in the United States, but they don't appreciate the fact that that sort of creates four unique sexes in companion dogs. There are intact males, intact females, sterilized males, and sterilized females.

I think it's important to appreciate that when you sterilize an animal, there are pretty substantial changes in the hormones—sex hormones in particular—which really fundamentally change the biology of that animal. So we are very aware of that and always pay attention to the role that sterilization and sex could have on different age-related health outcomes.

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אה, זה certainly מאוד מעניין. זה מודל חיה fascinating, אמיתי, שכנראה מקרב יותר לחיי אדם מכמה מודלים אחרים.