אשלגן לשליטה בלחץ הדם: יתרונות, סיכונים ומקורות תזונתיים

קפיצה לפרק

• קשר בין אשלגן ולחץ הדם
• מזונות עתירי אשלגן ודיאטה
• תוספי אשלגן ומחליפי מלח
• סיכוני היפרקלמיה ובטיחות
• מחלת כליות וטיפול באשלגן
• תמליל מלא

קשר בין אשלגן ולחץ הדם

ד"ר דייוויד אליסון, MD, מדגיש את התפקיד החיוני של אשלגן כרכיב תזונה מיקרוני ואלקטרוליט מרכזי בקרדיולוגיה. הוא מתאר את הקשר בין אשלגן ולחץ הדם כ"אפקט גולדילוקס", שבין האיזון הוא קריטי. עודף או חוסר באשלגן עלולים להיות בעייתיים, אך הכמות הנכונה משתנה מאדם לאדם. עבור רוב האוכלוסייה, הגברת צריכת האשלגן התזונתית היא אסטרטגיה בטוחה ויעילה לתמיכה בבריאות הלב וכלי הדם ובטיפול ביתר לחץ דם.

מזונות עתירי אשלגן ודיאטה

ד"ר דייוויד אליסון, MD, תומך נחרצות בהשגת אשלגן באמצעות תזונה בריאה. הוא ממליץ לצרוך יותר פירות וירקות, העשירים באופן טבעי במינרל החיוני הזה. פירות הדר ומגוון רחב של ירקות מכילים כמות גבוהה במיוחד של אשלגן. עבור אדם עם תפקוד כלייתי תקין, כמעט בלתי אפשרי לצרוך כמות מסוכנת של אשלגן דרך התזונה בלבד. מערכות הוויסות הטבעיות של הגוף יעילות מאוד בהפרשת עודפי אשלגן שמקורם במזון.

תוספי אשלגן ומחליפי מלח

בעוד שתזונה בריאה היא השיטה המועדפת, ד"ר דייוויד אליסון, MD, דן בדרכים חלופיות להגברת צריכת האשלגן. הוא מתייחס למחקר גדול שנערך בסין שהשתמש במחליף מלח. מחליף זה החליף חלק מנתרן הכלורי באשלגן כלורי. ההתערבות הייתה יעילה מאוד בהעלאת רמות האשלגן מבסיס נמוך מאוד לטווח נורמלי ובריא. ד"ר אליסון, MD, מציין שהנתונים מצביעים על כך שהרכיב התזונתי המיקרוני עצמו הוא מה שחשוב ביותר, בין אם הוא מגיע ממזון או ממוצר מועשר כמו מחליף מלח.

סיכוני היפרקלמיה ובטיחות

דאגה מרכזית לגבי אשלגן היא התפתחות היפרקלמיה, או רמות גבוהות של אשלגן בדם. ד"ר דייוויד אליסון, MD, מאשר שאשלגן גבוה מאוד הוא מסוכן ועלול לגרום להפרעות קצב לב ואף למוות. עם זאת, הוא מדגיש שמצב זה נדיר אצל אנשים בריאים. הסיכון מרוכז overwhelmingly באוכלוסיות חולים ספציפיות. יכולת הגוף להפריש אשלגן היא הגורם המפתח בשמירה על איזון בטוח ומניעת חוסר האיזון החמור הזה באלקטרוליטים.

מחלת כליות וטיפול באשלגן

ד"ר אליסון מזהה את גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות היפרקלמיה. גורם הסיכון המשמעותי ביותר הוא מחלת כליות כרונית (CKD) או אי ספיקת כליות, מכיוון שכליות פגועות אינן יכולות להפריש אשלגן ביעילות. תרופות מסוימות גם מגבירות סיכון, specifically תרופות החוסמות את מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAAS), שהיא טיפול נפוץ ביתר לחץ דם ואי ספיקת לב. ד"ר דייוויד אליסון, MD, מייעץ שאנשים עם מחלת כליות או הנוטלים תרופות אלו חייבים להיות זהירים יותר לגבי צריכת האשלגן שלהם ולעבוד בצמוד לרופא שלהם כדי לפקח על הרמות.

תמליל מלא

ד"ר אנטון טיטוב, MD: אילו מזונות עשירים באשלגן? ומה לגבי תוספי תזונה? יש תוספי אשלגן.

ד"ר דייוויד אליסון, MD: מצד שני, אשלגן הוא די מסוכן. רכיבים תזונתיים מיקרוניים ואלקטרוליטים, כמובן שבקרדיולוגיה, הם קריטיים לחלוטין. זו הסיבה שזה אפקט גולדילוקס: יש יותר מדי, פחות מדי, או בדיוק הכמות הנכונה. כנראה שאצל אנשים שונים, הכמות הנכונה שונה.

אצל האדם הממוצע במדינה זו, אנחנו צורכים מעט מדי אשלגן. אני אומר שזה די ברור. רוב האנשים צריכים לנסות ולאכול דיאטה עשירה יותר באשלגן. אנחנו תמיד ממליצים על פירות וירקות, במיוחד פירות הדר, ומגוון ירקות עשירים מאוד באשלגן.

אצל אדם נורמלי, זה באמת בלתי אפשרי לאכול יותר מדי אשלגן. אם אוכלים הרבה אשלגן, רוב האנשים יכולים להפריש למעשה את כל האשלגן שהם צורכים. אז זה לא סיכון.

בהחלט, במחקר שנערך בסין, אם בוחנים את צריכת האשלגן הבסיסית, היא הייתה נמוכה מאוד. פשוט על ידי החלפת נתרן כלורי באשלגן כלורי במחליף המלח, הם הצליחו להעלות את האשלגן. אבל זה היה realmente לרמה שהיא just טיפוסית נורמלית, לא לרמה סופר גבוהה.

אני חושב שרוב האנשים בעולם צריכים לנסות ולצרוך יותר אשלגן. אבל אחת הדאגות במחקר הזה היא, מה אם מישהו יפתח אשלגן גבוה בדם? זו סיבה נפוצה, כפי שציינת, לבעיות לב. זה יכול לגרום למוות אם מגיעים לרמת אשלגן גבוהה מדי בדם, וזו בהחלט דאגה.

כפי שאמרתי, רוב האנשים הנורמליים יכולים להפריש כמויות נורמליות של הרבה אשלגן. האנשים שיש להם אי ספיקת כליות, מחלת כליות כרונית, הם אלה שמתקשים להפריש אשלגן. עבור אנשים אלה, יש הרבה יותר דאגה.

היו מחקרים קטנים יותר, שלקחו אנשים עם מחלת כליות כרונית והכניסו אותם ל"דיאטה בריאה ללב", שהיא עתירת אשלגן ומופחתת נתרן, כדי לוודא שזה בטוח. למעשה, זה, ברוב המקרים, בטוח.

אבל חלק מהחולים שיש להם either אי ספיקת כליות או שנוטלים תרופות החוסמות את מערכת האלדוסטרון שהזכרתי קודם, שמאפשרת לנו להפריש אשלגן, עלולים להתקשות להיפטר מאשלגן. מפעם לפעם, מתפתחות רמות גבוהות של אשלגן בדם. וזה יכול להיות בעיה אמיתית.

אני חושב שצריך להיות aware of גורמי הסיכון לאשלגן גבוה בדם, ואלה הם overwhelmingly מחלת כליות כרונית ותרופות החוסמות את מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. אם יש לך either אחד מאלה, מחלת הכליות, או שאתה נוטל אחת התרופות, אתה צריך להיות קצת יותר זהיר לגבי צריכת אשלגן.

גם שאלת לגבי whether תוספים יכולים להיות effective, ואני חושב שרוב האנשים תומכים בתזונה בריאה if at all possible. אבל בניסוי הזה בסין, הם really השתמשו במחליף מלח, שהוא partly אשלגן כלורי. וזה עבד very well.

הנתונים מצביעים על כך שהרכיב התזונתי המיקרוני אשלגן really הוא הדבר החשוב. איך משיגים אותו הוא פחות חשוב מזה שמשיגים אותו.